יַ֣עַן קָ֭רָאתִי וַתְּמָאֵ֑נוּ נָטִ֥יתִי יָ֝דִ֗י וְאֵ֣ין מַקְשִֽׁיב׃

יען. לכן הואיל ומאנתם לשמוע מה שקראתי:

נטיתי. כדרך אדם המרמז בנטיית היד להקשיב מאמריו:

ואין מקשיב. אין מי מקשיב:

יען, נגד מ"ש תשובו לתוכחתי אמר יען קראתי ותמאנו, שהחכמה קוראה ומתוכחת עם האנשים, וגם שתקרא בלב האנשים ושופכת עליהם רוחה כמ"ש אביעה לכם רוחי, כי כחות נפש האדם הוכנו לקבל חקי החכמה והלב מרגיש את רוח החכמה אשר תמלא כל בתי הנפש והלחשים לשמוע בקולה, ובכ"ז תמאנו לשמוע בקול הקריאה הלזו. ונגד מ"ש אודיע דברי אתכם שהוא דברי העונש המיועד לעובר על החכמה, אמר נטיתי ידי שנטית היד מורה על ההכאה כמו ואט ידי עליך ואשחיתך, שרציתי שתשובו אל דרכי החכמה מפני יראת העונש ואין מקשיב:

יען. ואתם עזבתם אותי אם להתעסק בדברים בטלים אם לעמוד בשלוה ובבטלה לבלתי עמול בחכמה: