יורא - מלשון והורית להם. ופירוש: נפש הנותנת מברכותיה, השם ידשנה וירבה השם שהוא מרוה אותה.
גם הוא יורא - וצוה להרוות איש אשר יחסר וזהו: הענק תעניק לו והחזקת בו.
פרוש אחר: ומרוה דבק עם נפש ברכה. ופירוש: איש מרוה גם הוא יורא ענין הדשן, כי הוא מדושן בהרוותו איש מחסור. פרוש אחר: החכם שהוא מרוה אחרים - האל יתן לו שררה.
נפש ברכה. החפצה הוספת טובה לזולת גם היא תדושן:
ומרוה. המשביע את העניים גם הוא ישבע טוב:
ברכה. כל לשון ברכה עניינו הוספת טובה:
תדשן. מל׳ דשן ושמן:
ומרוה. ענין שביעה כמו כגן רוה (ישעיה נח):
(כה-כו) נפש ברכה תדושן, מונע בר יקבוהו לאום, הפסוק השני מפרש את הראשון, מי שמונע מלמכור בר יקבוהו לאום, שע"י שרוצה לאצור את הפירות ולעשות יוקר ימותו אנשים ברעב, ותבא עליו קללת לאום, והמשביר ומאכיל בשני בצורת תבא על ראשו ברכה, ואמר שברכה זאת גדולה היא כי נפש שמקבלת ברכה זאת תדשן, ר"ל ע"י שמשביר אוכל נפשו תדושן, ומי שמרוה אחרים במשקה גם הוא יורא וישבע לרויה, ומצאנו פעל דשן על הנפש, ורויתי נפש הכהנים דשן, ותתענג בדשן נפשכם, והוא על ליחות השרשי המתרבה ומוסיף כח בגוף, והרויה הוא השביעה הגמורה במשתה, וכ"ז משל על המונע חכמה ות"ת מתלמידיו שהוא המונע בר, וע"כ אמר יקבוהו לאום, שגדר שם לאום הוא בעלי הדת, שזה ההבדל בין עם ובין לאום, והמשביר ומלמד תורה תחול עליו ברכה, ואז נפשו הרוחניית תדושן בדשן הרוחני, והמרוה ומורה לתלמידיו דרך ה' גם הוא יורא וה' ילמדהו דעת ודרך תבונות יודיעהו, וכבר בארתי משל הלחם והמשקה בלימוד התורה בישעיה סי' נ"ה הוי כל צמא לכי למים לכו שברו ואכלו, עי"ש:
