אור, ישמח - דרך משל, כי כשזורח ידמה כאילו הוא שמח כמו ישיש כגבור ואור צדיקים כאור העולם הבא, או אור תשועה, כענין: אור נגה עליהם והיתה אורה. פרוש אחר: יתכן להיות האור והנר רמז לנשמתם האצולה מאור השם, ודימה נפש הצדיק לאור השמש הזורח ונפש הרשע לנר, שאין לו העמדה ויכלה. ואמר: ישמח כענין תגל נפשי.
ונר רשעים ידעך - שתמות נפשם בלא עתם והוא נכון, כענין נר אלהים נשמת אדם.
אור. נשמת הצדיק תשמח בגן עדן אבל נשמת הרשע תהיה כבויה ולא תאיר:
ידעך. ענין ניתור וקפיצה וזהו כבוי הנר כי השלהבת קופצת מהפתילה וכן ידעך נרו (לקמן כ):
(משלי יג ט): אור צדיקים ישמח ונר רשעים ידעך - האור הוא עצם האור, כמו אור השמש המאיר תמיד ואינו צריך לשמן ופתילה; והנר הוא הנעשה במנורה על-ידי שמן ופתילה.
* הצדיקים, נשמתם תאיר ב"אור תמידי, נצחי, ו(תהלים צז יא): אור זרוע לצדיק, ואינם צריכים לנר שהוא הגוף, כי הנפש הרוחנית תהל לנצח באור הרוחני, וזה ישמח תמיד, כמו שנאמר (תהלים צז יא): ולישרי לב שמחה, (תהלים לב יא): שמחו בה'.
* אבל הרשעים, אור הצלחתם הגשמי הוא רק בעולם הזה, כל זמן שהנר והפתילה קיים, רוצה לומר, כל חיי הגוף, ואחר כלות השמן והפתילה - ידעך הנר, ותאבד הצלחתם.
וזה מוסב גם כן למה שנאמר (משלי יג ח): כופר נפש איש עושרו, שצריך להחיות הנפש, שהיא אור תמידי, לא את הגוף ונר הצלחתו אשר ידעך; והמתעשר הזה, הגופני, אין לו כל.
אור צדיקים. אור לצדיקים ישמח תמיד במושגיו אשר נתעצב בהם ושבשכל נקנה ותכלית זאת השמח' תהיה אחר הפרד מהחומר ואמנם לב הרשעים שהוא לקחת בו התחבולות והערמות לעשות ממנו הרשע הנה הנר ההוא נפסד ונדעך: