גַּם־בִּשְׂחֹ֥ק יִכְאַב־לֵ֑ב וְאַחֲרִיתָ֖הּ שִׂמְחָ֣ה תוּגָֽה׃

גם בשחוק. אפילו בעבור רבוי השחוק עם כי לא עבר בזה על מצות ה׳ מ״מ יכאב לבו בעת יקבל הגמול על שפנה לבו לבטלה:

ואחריתה. ר״ל א״כ סופה תהיה אשר השמחה תהפך לתוגה:

תוגה. מל׳ יגון ועצבון:

גם בשחוק יכאב לב, ולכן הגם שתראה על פני האויל ששוחק, והשעה מצלחת לו, הלב יכאב כי לב יודע מרת נפשו ומרגיש כי אחריתה שמחה תוגה ובאחרית יודע שהשמחה היא תוגה באמת, כי ילך בדרך מות, ויש הבדל בין שחוק ובין שמחה. השחוק נראה רק בחיצוניותו, והשמחה בלב, ויש בוכה ושוחק בוכה בלבו ושוחק בפיו, כמ"ש על רבי עקיבא שבכה ושחק, ועז"א שיש שוחק ולבו כואב:

גם בשחוק. המשל כי בפעולות השחוק והבטלה שלא יחשב שיהיה בענינם רשע הנה יכאב לב כי הם סבה אל שיבצר מהשכל שלימותו והנה אחריתה של אותה השמחה היא תוגה לזאת הסבה: