שִׂפְתֵ֣י חֲ֭כָמִים יְזָ֣רוּ דָ֑עַת וְלֵ֖ב כְּסִילִ֣ים לֹא־כֵֽן׃

יזרו דעת - שילמדוהו לפתאים.

ולב כסילים לא כן - ילמד כאשר החכמים יזרו, או לא כן ידע לזרות דעת, והוא הנכון.

יזרו דעת. המה מפזרים את הדעת ללמד לכל:

לא כן. ר״ל לא כן יחפצו ללמוד כאשר החכמים חפצים ללמד:

יזרו. ענין פזור כמו יזורה על נוהו גפרית (איוב י״ח:ט״ו):

שפתי חכמים יזרו דעת ולב כסילים לא כן, כבר כתבתי (פסוק ב') שר"ל שהחכמים ישימו אל הדעת זר סביב לשמרו מן הכסילים אשר פיהם יביע אולת וספיקות, כמ"ש חכמים יצפנו דעת כמש"ש, אמנם הכסילים הגם שבפיהם יביעו אולת הפך הדעת וכן בשפתותיהם, כמ"ש לך מנגד לאיש כסיל ובל ידעת שפתי דעת, לבם לא כן, כי בלבם יודעים חקי החכמה, רק שתאותם תעור עיניהם ולבם אינו עומד על כן ובסיס, כי ינוע כקצף על פני מים:

שפתי חכמים יזרו. ויפזרו הדעת בין האנשים שהוא דבר מסכים לאמת וכ"ש שלבם יצייר האמת ואולם לב כסילים יציי' מה שאינו כן ר"ל מה שאינו צודק: