יֹלֵ֣ד כְּ֭סִיל לְת֣וּגָה ל֑וֹ וְלֹא־יִ֝שְׂמַ֗ח אֲבִ֣י נָבָֽל׃

נבל - מדבר נבלות.

לתוגה לו. ילד דבר להיות לו לתוגה:

לתוגה. מל׳ יגון:

יולד כסיל לתוגה לו, הכסיל הוא לפעמים בעל חכמה יתירה, רק שתאותו גוברת עליו ומעורת עיניו ותוליכהו שולל, ויש כסיל מלידה שנולד בעל תאוה בטבעו, ויש כסיל ע"י הרגל ולימוד, והנה כעס לאביו בן כסיל, ובכ"ז אם אין הכסילות טבעי הגם שלא ישמח בו, לא ימלא יגון, כי מקוה שיתחנך לדרך הטוב ויעזוב את הכסילות, אבל אם יולד כסיל מצד הלידה שהוא כסיל טבעי, הוא לתוגה לו, כי אין תקוה.

ולא ישמח אבי נבל, הנבל שהוא הפך הנדיב הוא לרוב ע"פ הרגל, ויש שאביו הנבל מלמדהו ומחנכהו להיות נבל כמהו ושמח בזה, אבל לא ישמח אבי נבל, שלבסוף לא ישמח בזה כי באחרית יודע לו ששמחתו תוגה:

יולד כסיל. הנה האיש המוליד כסיל יולד אותו לרעה לו כי יגדל יגונו בו מצד חסרון דעתו ורוע עניניו ולא ישמח האיש הנבל העושה נבלות או הדבר: