חוֹשֵׂ֣ךְ אֲ֭מָרָיו יוֹדֵ֣עַ דָּ֑עַת (וקר) [יְקַר־]ר֝֗וּחַ אִ֣ישׁ תְּבוּנָֽה׃

חושך, גם - שנים דבקים. הודיע כי מדת השתיקה טובה, כלומר חושך אמריו ושותק, הוא דעתן ורוח הוא הדעת,] כלומר שדעתו יקרה והפך זה: כל רוחו יוציא כסיל.

וגם - לרבות על חושך אמריו, גם אויל מחריש חכם יחשב.

חושך אמריו. המונע דברים בטלים הוא יודע דעת:

יקר. מי שרוח פיו הוא יקר וחשוב וימעט בהם הוא איש תבונה וכפל הדבר במ״ש:

חושך. מונע:

חושך אמריו. הנה האיש היודע דעת מונע אמריו שאינו מדבר דבריו בלתי צריך ומי שהוא איש תבונה נותן לעצמו יקרת רוח ולא יהיה מסב ומתחבר מאד עם בני המעלה ולא יהיה מרבה דברים אך דברו יהיה יקר לא שיעשה זה דרך גאוה כי זה יהיה מגונה: