רֽוּחַ־אִ֭ישׁ יְכַלְכֵּ֣ל מַחֲלֵ֑הוּ וְר֥וּחַ נְ֝כֵאָ֗ה מִ֣י יִשָּׂאֶֽנָּה׃

רוח, לב - ב' דבקים. פירוש רוח איש יסבול חליו ומדות הגוף וזו היא הרוח המשכלת, החכמה סובלת הדאגות.

ורוח נכאה - היא המתעצבת והכועסת על הבלי העולם, כאשר לא תשיגם משקל נכאה מלאה.

מי ישאנה - בהיותה נכאה כי היא נושאת הגוף, אע"פ שהיא נשואה בתוכו וזאת הרוח הנכאה, לא תלמוד חכמה אבל לב נבון הסובל מחלתו, יקנה הדעת בתבונתו.

רוח איש. רוח השכלי אשר באיש יסבול ויחזיק חולי הגוף כי היא מנהגת את הגוף בבריאתו ואף כי בחליו אבל כשהרוח עצמה נכאה ושבורה בעצב ויגון מי ישאנה כי אין הגוף נושא אותה להחזיקה כי אם היא את הגוף:

יכלכל. ענין סבלה והחזקה כמו השמים וגו׳ לא יכלכלוך (מלכים א׳ ח׳):

מחלהו. מלשון חולי:

נכאה. שבורה:

רוח איש יכלכל מחלהו, הרוח הוא הנושא את הגויה, וגם אם י"ל חולי בגויה גדול כח הרוח לכלכל את המחלה, ויתן לו כח לסבול ולהחליף אומץ, אבל אם הרוח נכאה שהוא חולי הרוח מי ישאנה, שאז יגע החולי גם בגויה כמ"ש ורוח נכאה תיבש גרם:

רוח איש. הנה רוח האיש לא די שיסבול הגוף הבריא ויסעדהו ויסודרו ממנו פעולותיו אבל גם בהיותו חולה יכלכל אותו ואולם כשיהיה החולי ברוח בעצמה שתהי' נכאה ונשברת מי ישאנה אין שם מי שישאנה כי החומר הוא מונהג ממנ' לא מנהיג ולזה יחלק הגוף בהפעלותיה: