שֹׁמֵ֣ר מִ֭צְוָה שֹׁמֵ֣ר נַפְשׁ֑וֹ בּוֹזֵ֖ה דְרָכָ֣יו (יומת) [יָמֽוּת]׃

שומר מצוה - שלא יעזבה שומר נפשו מן המיתה.

ובוזה דרכיו - והראויים לו.

ימות - בידי שמים טרם עתו. כתיב: יומת, שב"ד ימיתוהו אם נודע שבזה דרך המצות בגלוי.

בוזה דרכיו. המבזה את הדרכים הראוים אליו ימות בלא עתו:

שומר מצוה שומר נפשו. לפני האדם שני דרכים דרך החיים ודרך המות, וא"י באיזה דרך ילך, כי יש דרך ישר לפני איש ואחריתה דרכי מות, וצריך לשמוע מצוה שצוהו באיזה דרך ילך וחי, ואז שומר נפשו, אבל הבוזה דרכיו והולך בדרכי לבו ותאותו הבזוים, ימות מיתת הנפש:

שומר מצוה. הנה מי שהוא שומר מצו' הש"י בתורתו התמימ' הו' שומר נפשו כי היא מיישר' האיש לתיקון הגוף ולתיקון הנפש ואולם מי שהוא בוזה השם יתעלה ימות מפני פתיות מדותיו וחסרון שכלו אשר הם סבה אל שימות האדם בלא עתו עם שהגיע לו הש"י מהעונש על עברו על מצותיו כמו שנתבאר בעדות מדברי הנביאים: