רַ֭בִּים יְחַלּ֣וּ פְנֵֽי־נָדִ֑יב וְכׇל־הָ֝רֵ֗עַ לְאִ֣ישׁ מַתָּֽן׃

רבים - מן רבי המלך, כלומר ונדיב בעבור שיתנדב לבו לתת לעניים תגדל מעלתו, עד שהגדולים יחלו פניו שיעזרם או שיאהבם, כענין במנחה פניך יחלו, וכל הרעים יתחברו לאיש מתן - לאיש נותן להם מתנות.

ומלת רחקו - לשון רבים מחוברת מן היחידים.

כי מרעהו - אחד הוא. וטעמו: כל אחד ואחד עד שרחקו כלם.

ומרדף - פועל יוצא אל פועל האמיתי הדבר בו פעול, כי הרש הוא המרדף.

והאמרים - הם הרודפים והאחים או הרעים מורדפים, כמו: ואויביו ירדף חשך. ורדפה את מאהביה. והענין דבק למעלה עם ודל מרעהו יפרד, כל אחי הרש והדל ישנאוהו, כל שכן רעיו שרחק ממנו אחר התחברותם אליו, בעבור מתנותיו והרש מצוה לרדוף אחריהם, שלוחי אמריו אולי יתקרבו אליו רעיו ולא המה שומעים.

רבים. גדולי העם מחלים פני הנדיב להשיג נדבת לבו וכל הרעים יתחברו לאיש הנותן מתן:

רבים. גדולים וחשובים כמו רבי המלך (ירמיה מא):

יחלו. יבקשו כמו ויחל משה (שמות לב):

"רבים יחלו פני נדיב, וכל הרע לאיש מתן - גדר הנדיב הוא הנותן כפי הראוי בזמן הראוי לאיש הראוי, כמו לעני בעת דחקו. והאיש מתן מפזר תמיד, וגם לעשירים, מצד מידת פזרנות.

הנדיב אין לו רעים, כי העשירים לא יתרועעו עמו כי אינו נותן להם מתנות, רק רבים יחלו פניו, שהם העניים והנצרכים, ורק רבים יחלו, לא כולם, רוצה לומר, עניים ולא עשירים.

אבל לאיש מתן, כולם רעים שלו, עניים ועשירים, וגם יתחברו עמו דרך ריעות, כי הריעות תלויים בהנאת עצמו, ואינו ריעות אמיתית, כנ"ל פסוק ד.

רבים יחלו פני נדיב. הנה הנדיבות הוא חלק טוב כי רבים ונכבדים יחלו פני נדיב להשיג נדבת לבו וכל האנשים הם רעים וחברים לאיש נותן מתנות ומזה הצד יהיה נבחר העושר על הדלות: