בְּ֭נִי אִם־תִּקַּ֣ח אֲמָרָ֑י וּ֝מִצְוֺתַ֗י תִּצְפֹּ֥ן אִתָּֽךְ׃

בני אם תקח אמרי. בני תהיה אם תקח אמרי:

בני אם תקח אמרי וגו' - אז תבין צדק הנזכרים בראש הספר, וכאשר תשיג לזה המקום ואמר: כי תבוא חכמה היא תבוא לך, כמו איש לביתו.

תבונה תנצרכה - להצילך מאשה זרה.

בני. אמר שלמה במקום ה׳ לבן תחשב לי אם תקח אמרי בלבך:

תצפון. לשומרם מן השכחה:

בני אם תקח אמרי, יש הבדל בין אומר ובין מצוה, שהמצוה יכריח את המצוה לשמור פקודתו, כמצות האב על בנו והאדון על עבדו, ויש בחכמה מצות כמו מצות התורה שמחויב לעשותם, ועז"א ומצותי תצפון אתך, שהצפינה היא שישמרם תמיד בלבו ולא ישכחם, כמ"ש למען תזכרו ועשיתם את כל מצותי, ויש בה אמרים, כמו המוסרים שבתורה ודברי אמונות ודעות וצריך לקחת אותם ולקבלם:

בני אם תקח. אמרה עוד החכמה על צד המשל בני אם תקח אמרי שהוריתיך במה שקדם ותשמור אתך מצותי להקשיב לחכמה אזנך וגו':