פִּֽתְּךָ־אָכַ֥לְתָּ תְקִיאֶ֑נָּה וְ֝שִׁחַ֗תָּ דְּבָרֶ֥יךָ הַנְּעִימִֽים׃

תקיאנה - כי בעין רעה הביט אליך.

ושחת - שתחשב בולע ולא יהיו דבריך הנעימים נחשבים מאומה.

פתך. הפת שנתן לך אשר אכלת סופה תקיאנה מגופך כי הביט עליך בעין רעה בעת אכלך והנה שחת דבריך הנעימים אשר דברת עמו רכות והחזקתו טובה וחנות על האכילה כי למפרע היו בחנם הואיל ותקיא המאכל:

תקיאנה. הוא החזרת המאכל לחוץ וכן קיא צואה (ישעיה כח):