לְֽשׁוֹן־שֶׁ֭קֶר יִשְׂנָ֣א דַכָּ֑יו וּפֶ֥ה חָ֝לָ֗ק יַעֲשֶׂ֥ה מִדְחֶֽה׃

ישנא דכיו - דבק בפסוק פנים ואחור, כלומר לשון דבור שקר ישנא איש דכיו וישנא פה דובר חלקות, אשר יעשה מדחה - לדחות אחר.

לשון שקר. איש שקר ישנא את הנדכאים בשקריו ואף אם לא גמלוהו רע כי יחשוב שאויבים המה לו על כי נדכאו בשקריו אבל פה חלק ידחה את השנאה ההיא ר״ל אם ידבר אליו חלקלקות להראות בעצמם כאלו אינם יודעים מדברי שקריו אז השנאה ההיא נדחית מעצמה:

דכיו. ענין שבירה וכתיתה כמו או דכו במדוכה (במדבר י״א:ח׳):

מדחה. מל׳ דחיה:

לשון שקר ישנא דכיו, מצייר במליצה, שהלשון שקר עצמו ישנא את הנדכאים לפניו. ימליץ, שהלשון שקר, דהיינו הרגיל לקבל לשון הרע, אוהב את הגבורים, לא את הדכים, ר"ל, המדברים לשון הרע בצנעה ובסתר כי יראים לדבר בגלוי, יישנאו מן הלשון שקר, כי זה עדות שאין ממש בדבריהם, ופה חלק יעשה מדחה, ממליץ שהפה חלק בעצמו, שמדבר חלקות להחניף ולדבר אחד בפה ואחד בלב, הוא עצמו יעשה מדחה, לדחות בה את המשתמש בפה חלק, שהוא עצמו יחליק ויפול אל השחת:

לשון שקר ישנא. איש לשון שקר ישנא הנדכאים בשקריו אע"פ שלא גמלוהו רע אך ישנאם לבד מפני הרעה שעשה להם לחשבו שהם שונאים אותו על הרע שגמלם אך פה חלק יעשה מדחה לזאת השנאה ויסיר ר"ל כשידברו הנדכאים דברי חלקות לאשר הרע להם ויראו שהם בוטחים בו ושאינם חושבים בשום פנים שיהיה הוא סבת נפילת הרע עליהם: