יְהַלֶּלְךָ֣ זָ֣ר וְלֹא־פִ֑יךָ נׇ֝כְרִ֗י וְאַל־שְׂפָתֶֽיךָ׃

כי לא תדע מה ילד יום. שמא היום יולד שום רעה שיבטל מחשבות מחר:

יהללך זר - אחר המעשה.

ולא פיך - קודם המעשה.

נכרי - כפל דבר.

יהללך. ר״ל אף בדבר שכבר עשית יהללך זר וגו׳:

נכרי וגו׳. הוא כפל הדבר במ״ש:

יהללך זר ולא פיך נכרי ואל שפתיך, מה שהאדם מהלל א"ע אינו הילול, וטוב שתעשה מעשים ראויים אל ההילול עד שזר יהללך, ויש הבדל בין זר ובין נכרי, שהנכרי הוא מארץ אחרת, ואמר שאחר שיהללך זר אז יהללך גם הנכרי שאינו מכיר אותך, כי ישמע מן הזר ויפרסם תהלתך, וגם אז יהללך אל של שפתיך, מה שאתה בשפתיך לא תהלל, זה עצמו יהללך, כי זה מורה על הענוה והמעלה, והנה השפה חיצונית נגד הפה, ור"ל מה שלא ישמע ממך מהלל עצמך משפתיך, (וגם שישמע אל, משפתיך, ר"ל שאתה תקטין עצמך ותאמר שאין בך תהלה זאת כמ"ש בתלת מילי משני רבנן וכו' זה יהיה לך ג"כ לתהלה):

יהללך זר ולא פיך. וזה כמה שעשית אין ראוי שתהלל עצמך כי זאת תכונה פחותה טוב שיהללך זר ולא פיך נכרי ואל שפתיך: