מַשְׁגֶּ֤ה יְשָׁרִ֨ים ׀ בְּדֶ֥רֶךְ רָ֗ע בִּשְׁחוּת֥וֹ הֽוּא־יִפּ֑וֹל וּ֝תְמִימִ֗ים יִנְחֲלוּ־טֽוֹב׃ {פ}

משגה - מדרכם אולי יכשלו בדרך רע.

בשחותו - שעשה ללכדם הוא יפול.

ינחלו טוב - אחרי מות המשגה.

משגה. המכשיל את הישרים לשגות ללכת בדרך סכנה הנה המכשיל עצמו יפול בהסכנה ההיא אבל התמימים המוליכים בדרך ישר גם הם ינחלו טוב:

משגה. מל׳ שגגה:

בשחותו. מל׳ שחת ובור ור״ל תקלה וסכנה:

משגה ישרים בדרך רע, לפי המשל יאמר אם רואה ישרים ומשגה אותם מדרך הישר לדרך רע, להפילם שם בשחת אשר הכין, הוא עצמו יפול בשחותו, כורה שחת בה יפול, אולם התמימים שאינם מרמאים ינחלו טוב, כי ישב ולא עבר עבירה נותנים לו שכר, ובנמשל מדבר מדרך ההגיוני והישר הוא בבינה, והגם שהישרים ילכו בדרך ישר, יבוא לידם שגיאה עיונית (שזה גדר פעל שגה) ע"י איש שמתעה אותם בדרך בינתם, יהיה עונשו שיפול בשחותו, כי המסית והמדיח לרע יתיחס ההשחתה אליו, לא אל הנתעה על ידו, אולם התמימים לא יצוייר שישגה איש אותם, כי אין סומכים על בינתם כלל רק הולכים בתמימות, ובאמונה יחיו, והם ינחלו טוב כנחלה שאינה נלקחת מאתם, וכנחלה שאינה ע"י עבודתם, כן אין סומכים על בינת לבבם רק על נחלת אמונתם:

משגה ישרים. מי שמשגה ישרים ומטעה אותם כדי שילכו בדרך רע אשר חפר בו שחת להפילם הנה ישיב הש"י גמולו שהוא יפול בשחותו והתמימים ינחלו טוב בהפך מה שכוון המשגה אותם או ירצה בזה כי התמימים שיתנו לכל איש עצה הוגנת כדי שישיגו הטוב יצלחו הם בעצמם הטוב ובזה התבאר שמה שיכוין האדם להגיע לזולתו טוב או רע כמוהו יגיע לו: