חוֹלֵ֣ק עִם־גַּ֭נָּב שׂוֹנֵ֣א נַפְשׁ֑וֹ אָלָ֥ה יִ֝שְׁמַ֗ע וְלֹ֣א יַגִּֽיד׃

שונא נפשו - שהאלה תמיתהו כשישמענה ולא יגיד הגנבה, כענין: וכלתו ואת עציו.

אלה ישמע. ר״ל לזאת שונא נפשו כי הלא ישמע שמשביעין שיבואו היודעים ויעידו על הגניבה ועל כי חלק עמו לא יגיד וישא עונו ומאבד נפשו:

אלה. שבועה כמו ושמעה קול אלה (ויקרא ה׳:א׳):

חולק עם גנב שונא נפשו אלה ישמע ולא יגיד, הגם שלא גנב בעצמו, רק שחולק עמו, ע"י שיודע מן הגנבה ואינו מגיד, ג"כ שונא נפשו, כי בעת ישמע אלה שמשביעין ומחרימין את מי שיודע מן הגניבה אז חל עליו האלה להגיד וכשאינו מגיד תחול בו האלה:

חולק. מי שהוא חולק עם גנב הוא שונא נפשו ואע"פ שיש לו בזה התנצלו' מה כי הוא אינו גונב והוא מקבל בזה מתנ' מהגנב הנה יביאהו זה לחטא עצום שכבר ישמע אלה שיקלל ומי שיודע זה אם לא יגיד והוא יודע ולסבת הבושת העצום שיקרה לו מזה אם יגיד דבר הגנבה ימנע מהגיד ויקרה לו בזה חטא ועונש עצום: