זרזיר - שם חיה סמוך למלת מתנים - כלומר זרזיר ממתנים והזכירו כי הוא קל ברגליו וייטיב לכתו, כי בעת הצורך יוכל להשיג טרפו.
פרוש אחר: דבורים. פרוש אחר: נשר, או תיש ייטיב צעדו בלכתו, כי הצאן לא תעבורנה לפניו והענין כעתודים לפני צאן.
אל - איננו לשון פיוס.
קום - פעול, כמו סוג לב, כלומר שאין אדם קום להלחם עמו אז ייטיב צעדו, כי בעבור צדקו אין שטן מוקם כנגדו.
זרזיר מתנים. הוא כלב הציידים שהוא דק במתניו כאלו חגור באזור וירוץ קל מהר לצוד חיות בבטחון גדול ומצליח בדרכו:
או תיש. גם הוא מטיב צעד כי הוא קל המרוץ וילך בעדר תחלה כמ״ש כעתודים לפני צאן (ירמיהו נ׳:ח׳) ויבטח במרוצתו ומתגבר על כל:
ומלך אלקום עמו. כן הרביעי ייטיב לכת כמוהם והוא מלך גבור אשר אין עומד נגדו במלחמה כי הלך ילך בבטחון רב ויצלח בכל אשר יפנה ולמד דעת שאין ללכת ברכות לבב למלחמה ולעזוב הדבר אל המקרה רק יהיה אזור בגבורה אז יבטח ויצליח ע״פ הרוב כמו אלו שע״י שמוצאים גבורה בעצמם הולכים בטח ומצליחים:
זרזיר. ר״ל חגור כי ויעשו להם חגורות (בראשית ג׳:ז׳) תרגומו זרזין:
תיש. הוא זכר העזים:
אלקום. המלה ההיא מורכבת משנים אל קום ר״ל אין עומד:
עמו. נגדו כמו ואין עמך להתיצב (דברי הימים ב׳ כ׳):
דרך המושכל
(לא) זרזיר מתנים, הוא הרץ כצבי במהירות וזריזות לקיים מ"ע ויתגבר על מדת העצלות, שעז"א חז"ל הוי גבור כארי ורץ כצבי, או תיש, הוא הגברת הצורה על החומר, שהצורה תכונה בשם זכר נגד עדר הרחלים שהם כחות החומריים המקבלים, וצריך שהזכר ילך בראש, והוא מדת העזות שאמרו הוי עז כנמר, שהוא עוז פנימי והעזת פנים שהיא הצורה על יתר הכחות, ומלך אלקום עמו, ועם הצורה ילך המלך שהוא השכל וכחותיו שהוא המולך במלכות הנפש, ולא יקום כח מכחות הגויה נגדו לחלוק עליו ולמרוד במלכותו (שעז"א רמז בקל כנשר, לעוף על כנפי השכל מרומים) ואז ייטיב לכת בדרך העיון והשגת האמתיות:
