מִשְׁלֵי ל״א · ט״ז

זָמְמָ֣ה שָׂ֭דֶה וַתִּקָּחֵ֑הוּ מִפְּרִ֥י כַ֝פֶּ֗יהָ (נטע) [נָ֣טְעָה] כָּֽרֶם׃

טקסט הפסוק: מקרא על פי המסורה (ויקיטקסט), רישיון CC BY-SA 3.0

במילים פשוטות

הפסוק נלמד כאן לצד כל המפרשים הקלאסיים שלמטה. הסבר מקורי מונגש לפסוק זה נמצא בהכנה ובבדיקה, ויתווסף בקרוב.

כל המפרשים

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

זממה - חשבה לקנות שדה.

מפרי - רמז להון יגיע כפיה, כלומר מפרי כפיה נטעה ניטע לה כרם, כי אין מנהג הנשים לנטוע.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

מצודת דוד

רבי דוד אלטשולר · המאה ה־18

זממה. כאשר חשבה על השדה ונתנה עיניה בה לא תשקוט עד אשר תקנה:

מפרי כפיה. משכר מעשה ידיה נטעה כרם:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

מצודת ציון

רבי יחיאל הלל אלטשולר · המאה ה־18

זממה. חשבה כמו כאשר זממתי (זכריה ח):

מקור: ספריא · נחלת הכלל

מלבי״ם

רבי מאיר לייבוש · המאה ה־19

דרך הפשוט

זממה, ואם בחרה במלאכת חוץ לעבוד את האדמה, אז זממה מחשבות עמוקות איך תקנה שדה, ומפרי עבודתה שהרויחה בעבודת השדה תטע כרם:

דרך המושכל

זממה שדה, גם תזרע זרעים אלהיים על חלקת הנפש, שכבר בארנו (ישעיה כ"ח) שהנפש היא כחניית ומוכנת להצמיח פרי תבואה אם יעבדו עבודתה בחרישה וזריעה בעיון ובמעשה, וזרע המעשים נמשל לשדה שיוציא תבואה ללחם הנפש בעולם הגמול, וזרע העיון נמשל לכרם, כי העיון מתעצם בנפש עצמה, לכן נמשלו המושכלות שיטע בנפשו כגפנים בכרם שהם עצמם עומדים לעד ולא יבולו כמו הקשים של התבואה, כן המושכלות העומדים לעד בנפש ובעולם הגמול תוציא מהם יין המשומר בענביו:

מקור: ספריא · נחלת הכלל