סַלְסְלֶ֥הָ וּֽתְרוֹמְמֶ֑ךָּ תְּ֝כַבֵּ֗דְךָ כִּ֣י תְחַבְּקֶֽנָּה׃

סלסלה - הגביהה ורוממה מן סולו לרוכב,

תכבדך - תשימך במעלת הכבוד.

כי תחבקנה - ללמוד אותה תמיד.

סלסלה. תהא ממשמש בה בקביעות ותרומם אותך:

כי תחבקנה. כאשר תחבק אותה להיות דבוקה בך:

סלסלה. ענין משמוש כמו כבוצר על סלסלות (ירמיה ז׳) ובדרז״ל מסלסל בשערו (נזיר ג׳):

סלסלה ותרוממך, תחלה יצייר בלבו חשיבות החכמה ורוממתה וכנגד זה גם החכמה תרומם אותו, ואח"כ תכבדך כי תחבקנה, אם תתחבר אליה באהבה לדבק בה ולחבק אותה כי תהיה לך לאשת חיקך ובאהבתה תשגה תמיד, תוסיף להנחיל לך כבוד הנפש הרוחני:

סלסלה. דרוך וסלול תמיד במסלול התורה והיא תתן לך כבוד כי תדבק בה ותתן לראשך כתר יחובר בו לך חן ותתן לך עטרת תפארת והנה אמר זה כי מצד השקידה בתורה ובכוונותיה יגיע לאדם הרוממות והכבוד ואם אין זה המכוון בה אך הטוב המכוון בה הוא החיים הנצחיים וכבר זכרו ראשונה באמרו שמור מצותי וחיה אמר כאילו ידבר הש"י: