וְֽאָמַרְתָּ֗ אֵ֭יךְ שָׂנֵ֣אתִי מוּסָ֑ר וְ֝תוֹכַ֗חַת נָאַ֥ץ לִבִּֽי׃

נאץ לבי. מאס לבי לבזותה:

נאץ. מושאל הוא על הבזיון וכן נאצו כל תוכחתי (לעיל א):

ואמרת איך שנאתי מוסר, המוסר הוא ע"י הכאה או יראת העונש זה שנאת לגמרי, ותוכחת היא מה שמתוכחים עמו להשיבו אל דרך הטוב ע"י ראיות השכל וזה לא שנאתי, אבל נאץ לבי אותו שהיה מבוזה אצלי:

ואמרת איך שנאתי מוסר. התורה ומאס לבי תוכחת התורה: