עֲֽווֹנֹתָ֗יו יִלְכְּדֻנ֥וֹ אֶת־הָרָשָׁ֑ע וּבְחַבְלֵ֥י חַ֝טָּאת֗וֹ יִתָּמֵֽךְ׃

עונותיו. עונות הרשע הם ילכדו אותו ולתוספות ביאור אמר את הרשע:

ובחבלי. בהחבלים הנעשים מחטאתו בהם יהיה נשען כאשר יתלוהו בהם ר״ל העון עצמו יקטרג עליו ויפרע ממנו:

עונותיו ילכדנו את הרשע, לעומת מ"ש שהדרכים הטובים של האדם הם נוכח עיני ה' שה' מסייע לו להטהר וללכת בדרך הטוב, אומר שדרכי הרשע אינם מה' רק עונותיו ילכדונו, כמ"ש הבא לטהר מסייעין לו והבא לטמא פותחין לו, ויש הבדל בין עון ובין חטאת שהעון מציין עוות השכל והחטא מציין המעשה בפועל, העון הוא עוות המחשבה והחטא הוא החסרון במעשה, ור"ל שהרשע כשתסיתהו תאותו ותאלצהו לעבור עבירה והוא ירא מעונשי ה', ומצות התורה, אז יקרא אל העון שהוא עוות השכל לעזרו, שאז יעוה בשכלו להכחיש את המצוה ואת המצוה עליה, את ידיעתו והשגחתו, גמולו וענשו ודומיהם, ועונותיו ילכדנו לעבור על המצוה, ובכ"ז אין עקר סמיכה שלו על עות השכל, כי אם לא היה החטאת שהיא תאותו אל העבירה לא היה סומך על העון וטענת ההכחשה, רק שבחבלי חטאתו יתמך, שע"י החבלים של חטאתו שהיא התאוה על זה יתמך, ועל ידי זה משתמש בהעון וכופר במצוה כדי למלאת יצר תאותו, ובכל זה על ידי ההרגל שמורגל בחטאים נמשך למינות ומחזיק בעון שהוא עוות השכל והכפירה. עד שלבסוף.

עוונותיו ילכדונו את הרשע. ברשתם ובחבלי חטאתו יתמך ויתחזק הלכד שילכד הרשע בו וזה מבואר בהרבה מהחטאים שהם בעצמם כלי להפלת הרשעים ברע:

ילכדנו את הרשע. הם שתי הודעות כמו ותראהו את הילד: