הֹמִיָּ֣ה הִ֣יא וְסֹרָ֑רֶת בְּ֝בֵיתָ֗הּ לֹא־יִשְׁכְּנ֥וּ רַגְלֶֽיהָ׃

המיה - כדי שתשמיע קולה למבקשיה באפלה.

סוררת - דוברת סרה.

ישכנו - בלשון זכר, והנכון תשכונה.

הומיה. היא משמעת קול המיה למען ימשכו הזונים אחר קולה:

וסוררת. מדברת דברי סרה ונאוף:

לא ישכנו. אינם שוכנים בביתה כדרך הנשים:

הומיה היא, שכל טבעה ותכונתה יוצאים מגדר השיוי, אם במדותיה היא הומיה וכועסת תמיד, ולא תאמר שתהמה על שפחותיה הסוררים, כי בהפך היא עצמה סוררת ומכעסת בעלה וב"ב, וגם יוצאת מן הצניעות כי בביתה לא ישכנו רגליה, רק.

הומיה היא וסוררת. הנה היא משמעת קולה בהפך חק האשה הצנועה והיא נוט' מבי' בעלה לא ישכנו רגלי' בביתה: