אֲ֭נִי (אהביה) [אֹהֲבַ֣י] אֵהָ֑ב וּ֝מְשַׁחֲרַ֗י יִמְצָאֻֽנְנִי׃

אני אוהבי אהב - חסר אל"ף השרש, להקל על הלשון, כמו: ואחר עד עתה.

אוהבי אהב. אוהב אני את האוהבים אותי:

ומשחרי. הדורשים להבין אמרי ימצאו בי טעמים הרבה:

אהב. כמו אאהב:

אני אהבי אהב, מי שכבר דבק בחכמה לאהבה אותה, תאהב החכמה גם אותו ותגלה לו סודותיה כאשר יגלה האוהב סודותיו לאהובו, ותצרהו מכל חטא כמ"ש אהבה ותצרה, כאשר ישמור האוהב את אוהבו, ומשחרי ימצאנני, ומי שלא קנה עדיין חכמה רק שמשתדל אחריה ומשחר אותה בכל בקר ומבקשה, ימצא אותה ע"י עזר ה':

אני אוהביה אהב. ר"ל שלא ימצא מי שאינו אוהבה אך מי שהוא אוהבה וחושק בה יטרח לעמוד על אמתתה והוא ימצאה מפני היותו משחר ודורש אותה תמיד: