וָאֶהְיֶ֥ה אֶצְל֗וֹ אָ֫מ֥וֹן וָאֶהְיֶ֣ה שַׁ֭עֲשׁוּעִים י֤וֹם ׀ י֑וֹם מְשַׂחֶ֖קֶת לְפָנָ֣יו בְּכׇל־עֵֽת׃

ואהיה, אמון - מלשון: כאשר ישא האומן את היונק, והוא שם ומשפטו באמון, כמו: כאשר היתה באמנה ובא כדרך משחך אלהים אלהיך שמן ששון.

ואהיה שעשועים יום יום - יתכן לפרשו ואחר כן ואהיה שעשועים ולא בהיותה באמון.

שעשועים - שם ולא יפרד, כמו: נעורים זקונים ובא שם מקום תואר כמו: והיה ברכה. ויתכן לפרש שחסר בי"ת והוא כמו בשעשועים יום יום בכל עת.

ואהיה. הייתי מגודלת אצלו והייתי לו לשעשוע בכל יום ובכל עת הייתי משחקת ומשמחת לפניו כבת האהובה לאביה:

אמון. ענין גדול הילד והתעסקות בו כמו והיו מלכים אומניך (שם מ״ט):

שעשועים. ענין התעסקות לשמוח:

ואהיה אצלו אמון, צייר את החכמה אשר היתה אמונה תמיד בחיקו ית' שתחלה היתה אצלו כילד שעשועים, והוא נשא אותה כאשר ישא האומן את היונק והשתעשע בה תמיד, ועוד לא פעלה פעולות ומעשים לשחק לפניו במעשיה רק היתה לו שעשועים, ואח"כ שברא את הזמן הייתי משחקת לפניו בכל עת, שאז המציא על ידה מעשה בראשית בכל עת ועת מימי הבריאה, שכל יום יצוייר בעת אחר כי נולדו בו ברואים חדשים, ונשתנו העתים והסדרים בכל אשר התעלתה הבריאה ויצאה לפועל, וזה היה שחוק ושמחה לפניו בהיות הכל ע"פ החכמה:

ואהיה. אצל השם יתברך אמון ומגדל ומנהיג הדברים המיוחסים לבינה ובזה אהיה לו שעשועי' יום יום כי תמיד הש"י מתענג ומשתעשע בהשיגו עצמו אשר בזה תושג לו זאת התבונה ובכל עת משמחת אני לפניו והוא עצמותו והשגתו ובמה שאפשר בדברי' העלולים מהתבונה אשר אצל הש"י:

משחקת בתבל. אני משמחת האנשי' בתבל ארצו: