טָבְחָ֣ה טִ֭בְחָהּ מָסְכָ֣ה יֵינָ֑הּ אַ֝֗ף עָרְכָ֥ה שֻׁלְחָנָֽהּ׃

חצבה עמודיה שבעה. שבעת ימי בראשית, ד"א ז' ספרים שיש בתורה ויהי בנסוע הארון ספר לעצמו במסכת שבת:

טבחה - הוא לשון זביחה, נחשבנו כצאן טבחה וגם לשון בישול, לרקחות ולטבחות ולאופות ושניהם מכוונים מלשון ערב בניקוד הטי"ת לזביחה ובניקוד החי"ת לבישול.

מסכה - כמו מזגה. וכן: יין מזוג יין מסוך והוא תערובת המים עמו, וזהו תיקונו לשתיה כבישול למזון.

טבחה. שחטה זבחים ומזגה יינה ואף ערכה שלחנה להאכיל להקרואים:

מסכה. ענין מזיגת היין במים כמו למסוך שכר (ישעיה ה):

ערכה. ענין סדור:

טבחה טבחה, שהסעודה אשר הכינה לקרואיה מלא כל טוב ונעשה בגלוי ולעין כל, שטבחה טבח והכן ומסכה יינה, וע"פ המליצה החכמה היא מזון הנפש, וידמה אותה כמכין כל מיני מאכל לסעוד הלב, שכן דברי החכמה יסעדו את הלב בל ינוע מרוחות וסערות שהם ציורי היצר המחרידים אותו, ומסיכת היין רומז לדברי הבינה, שהיין משמח את הלב וינשא אותו וכן הבינה יוציאהו להבין דבר מדבר ולהרחיב רוח בינתו, ואף ערכה שולחנה במיני ממתקים ויתר עניני סעודה, שזה רומז על הדעת שכולל כל מיני ידיעות שבעולם:

טבחה טבחה. ואחר זה הכינה מאכל ומשקה לאנשים מחכמות ותבונה: