וְעַתָּ֕ה אֶשְׁבֹּ֥ר מֹטֵ֖הוּ מֵעָלָ֑יִךְ וּמוֹסְרֹתַ֖יִךְ אֲנַתֵּֽק׃

וְעַתָּה אֶשְׁבֹּר מֹטֵהוּ מֵעָלָיִךְ. שְׁכִינָה אוֹמֶרֶת כֵּן לַנָּבִיא שֶׁהוּא יִשְׂרְאֵלִי: אֶשְׁבֹּר מֹטֵהוּ שֶׁל אַשּׁוּר מֵעָלֶיךָ וּמֵעַמִּי.

וּכְעַן אֶתְּבַר נִיר עַמְמַיָא מִצַוְרֵיכוֹן וְחַנְקֵיכוֹן אַפְסֵיק:

ועתה - כתוב בימי חזקיהו: אשר ישאר מאשור וממצרים.

ועתה. ר״ל בזמן קרוב אשבור מטהו מעליך ישראל ר״ל עוד לא יצר לך ומוסרותיך. המוסרות שהייתם קשורים בהם אנתק ממך ר״ל לא תהיה עוד מוכנע לאשור:

מטהו. ענינו בדי העול כמו מוסרות ומוטות (ירמיה נז):

ומוסרותיך. הם קשורי רצועי העול:

אנתק. ענין ההעתק ממקומו:

ועתה אשבור מוטהו, של אשור שהם המשא של מס ועבדות, וגם מוסרותיך אנתק מה שהיית אסור במוסרות מפני פחד גדודיו וחייליו (ואם היה מעשה זו בימי מנשה כנ"ל נשבר העול לגמרי כי מאז חדלה ממשלת אשור על ישראל, ואם היה קודם לכן ר"ל שעכ"פ עתה אשבור, כי מה שבא אח"כ סנחריב עליהם היה בעת העתיד):