אֵ֣ל קַנּ֤וֹא וְנֹקֵם֙ יְהֹוָ֔ה נֹקֵ֥ם יְהֹוָ֖ה וּבַ֣עַל חֵמָ֑ה נֹקֵ֤ם יְהֹוָה֙ לְצָרָ֔יו וְנוֹטֵ֥ר ה֖וּא לְאֹיְבָֽיו׃

אֵל קַנּוֹא וְנוֹקֵם ה׳. עַל זַרְעוֹ שֶׁל סַנְחֵרִיב נִתְנַבֵּא נַחוּם וּבִימֵי מְנַשֶּׁה, כְּמוֹ שֶׁמָּצִינוּ בְּסֵדֶר עוֹלָם.

אֵל קַנּוֹא וְנוֹקֵם ה׳. מֵאָז שֶׁנִּפְרַע לְיִשְׂרָאֵל מֵאוֹיְבֵיהֶם וְגַם עֲדַיִן עַתָּה נוֹקֵם הוּא וּבַעַל חֵמָה וְעָתִיד הוּא לִהְיוֹת נוֹקֵם לְצָרָיו שֶׁהֶחֱרִיבוּ אֶת אַרְצוֹ וְהִגְלוּ אֶת עַמּוֹ וְנוֹטֵר הוּא אֶת אֵיבָתוֹ לַבַּבְלִיִּים. וְר״שׁ אוֹמֵר שָׁלוֹשׁ נְקִימוֹת הַלָּלוּ כְּנֶגֶד שָׁלוֹשׁ גְלִיּוֹת שֶׁהִגְלָה סַנְחֵרִיב אֶת יִשְׂרָאֵל, כְּמוֹ שֶׁמָּצִינוּ בְּסֵדֶר עוֹלָם.

אֱלָהָא דַיָן וּפוּרְעָן יְיָ מִתְפְּרַע יְיָ וּסְגִי חֵילָא קֳדָמוֹהִי עֲתִיד יְיָ לְאִתְפְּרַע מִסָנְאֵי עַמֵיהּ וּבִרְגַז חֲסִין מִבַּעֲלֵי דְבָבוֹהִי:

אל - הזכיר אל שיראה כחו.

וטעם קנא - כמו: ויקנא ה' לעמו, כי מלך אשור השחית ישראל.

קנוא - שם התאר, כמו: קנא ונוקם שיקח נקמה, ופירוש כי הוא נוקם לצריו, לא לאחרים.

וטעם: נוקם ה' ובעל חמה - שיהיה נודע בעולם.

אל קנוא וגו׳. ה׳ הוא אל זועם ונוקם וכפל עוד ואמר נוקם ה׳ וגו׳:

נוקם ה׳ לצריו. ר״ל רק לצריו הוא נוקם ונוטר איבה לאויביו הם העכו״ם אבל לא כן לישראל עמו:

קנוא. ענין כעס כמו הם קנאוני בלא אל (דברים ל״ב:כ״א):

ונוטר. ענין שמירת איבה כמו לא תקום ולא תטור (ויקרא י״ט:י״ח):

אל, תחלה יאמר הצעה והקדמה אל ספרו ה' אל קנא ונוקם, ר"ל שיש בו שני מדות, א] לקנא על כבוד שמו המחולל, ב] לנקום על הרע שנעשה לנגדו, ויש הבדל ביניהם שבצד שנוקם על הרע שעשו הרשעים בפועל לא יאריך אף רק נוקם ה', ינקום תיכף כדי שלא יתמידו ברעתם ויחריבו את העולם, אבל בצד שהוא קנוא על כבוד שמו אינו נוקם תיכף רק הוא בעל חמה, שגדר החמה הוא ששומר הכעס בלבו ואינו מוציאו אל הפועל להעניש עליו שזה יקרא בשם אף, ומפרש שני ענינים אלה, נוקם הוא לצריו ונוטר הוא לאויביו כי יש הבדל בין צר ובין אויב שהצר הוא המציר בפועל והאויב הוא הדורש רעתו בלב ואינו מציר בפועל, ויצוייר צר שאינו אויב אם מציר לו להנאתו שלא מחמת איבה, ואויב שאינו צר אם אינו עושה לו רעה,ואצל השם, העושים רעות בפועל בין אדם לחברו נקראים צרי ה', ויצוייר שאינו אויב רק שעושה להנאתו, והכופרים בו בזדון והחולקים על אמונת ה' נקראים אויביו, ויצוייר שאינו עושה רע בפועל בין אדם לחברו, ויש הבדל בין נקימה ובין נטירה, שהנטירה הוא שמירת השנאה בלב, והנקימה הוא שנוקם בפועל, ועז"א כי לצריו שעושים רעות בפועל ה' נוקם תיכף ואינו ממתין להם, אבל לאויביו המכחישים אלהותו ואינם מריעים בפועל הוא נוטר החמה בלב ואינו מעניש תיכף: