טוֹב ה׳ לְמָעוֹז. וְאַף בְּשָׁעָה שֶׁהוּא נִפְרָע מֵאוֹיְבָיו לֹא זָזוּ רַחֲמָיו מִלְּהֵיטִיב לִירֵאָיו, וְלֹא כְּמִדַּת בָּשָׂר וָדָם שֶׁכְּשֶׁהוּא עָסוּק בָּזוֹ אֵינוֹ פָּנוּי בָּזוֹ, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (שמות טו:ג) ״ה׳ אִישׁ מִלְחָמָה ה׳ שְׁמוֹ״, כְּמוֹ שֶׁהוּא בִּמְכִלְתִּין.
וְיֹדֵעַ. אֶת צָרְכֵי חוֹסֵי בוֹ.
טַב יְיָ לְיִשְׂרָאֵל לְאִסְתַּמְכָא עֲלוֹהִי בְּעִדַן עָקָא וּגְלֵי קֳדָמוֹהִי דִרְחִיצִין עַל מֵימְרֵהּ:
טוב - הטעם כל שונאיו ישמיד בחרון אפו כאשר חמתו נתכה, כאשר יתאנף בהם ויביא עליהם צרות וימלטו היראים, וזהו: למעוז, כמו: מגדל עוז.
וחוסי בו - דבק למעוז והוסיף מלת ויודע, כי הוא לבדו יודע תעלומות לב ומכיר החוסים בו.
טוב ה׳ למעוז וגו׳. ר״ל אף ביום צרה כשהוא עוסק בהבאת המשפט עכ״ז הוא טוב אז להיות למעוז ולחוזק ונותן לב לדעת את החוסים בו להזמין להם הצלה ועזר לא כבשר ודם שאין מי יעמוד לפניו בעת זעמו ולא יתן אז לב להיטיב עם מי:
למעוז. ענין חוזק:
חוסי. ענין בטחון:
טוב, אחר הציור הנורא הזה שצייר שהמקום הכללי שהוא כדור הארץ עלה בתהו ויאבד, ואין מקום ומעמד לכל היקום אשר על פני האדמה, ישאל על מה יעמדו עתה בני תבל? הלא הארץ התפוררה והתמוטטה? משיב, ביום צרה, טוב ה' למעוז, טוב לעמוד על ה' כי הוא עתה מקומו של עולם ועליו יעמדו הברואים וימצאו מעוז ומחסה, ויודע חוסי בו, ר"ל והמעוז הזה שיעוזו בו עתה שהוא ה', נעלה מן המעוז שימצא אדם בדבר טבעי שהמעוז אינו יודע מי חוסה בו, אבל ה' הוא מעוז אשר יודע חוסי בו ומשגיח עליו בהשגחה פרטית, ר"ל כי בחורבן הכללי הזה, ישגיח בעין חמלה להציל את הבוטחים בו ולהצילם מני צר:
