בּוּקָה. רֵיקָנִית.
וּמְבוּקָה. וּמְרוֹקֶנֶת עַל יְדֵי בּוֹקְקִים.
וּמְבֻלָּקָה. מְפֹרֶצֶת בְּחוֹמוֹתֶיהָ, אישברטיר״א בְּלַעַ״ז.
וּפִק בִּרְכַּיִם. כִּשְׁלוֹן בִּרְכַּיִם, כְּמוֹ (שמואל א כה:לא) ״לְפוּקָה וּלְמִכְשׁוֹל״.
קִבְּצוּ פָארוּר. שַׁחְרוּרִית כַּקְּדֵרָה.
בְּזִיזָא וּמִתְבַּזְזָא וּפְתִיחַ תַּרְעָא לְסָנְאָה וְלֵב מְסֵי וְנִקוּשׁ רְכוּבִין וְזִיוּעַ בְּכָל חַרְצִין וְאַפֵּי כּוּלְהוֹן אִתְחַפִּיאוּ אִכְּרוּם אוֹכָמִין כְּקִידְרָא:
בוקה ומבוקה - גזרה אחת להם כדרך: גאה וגאון, ה' עזי ומעזי.
ומבולקה - כמו הנה ה' בוקק הארץ ובולקה. וטעם בוקה גם מבולקה כמו שממה תהיה נינוה.
ולב - כל שומע נמס.
ופיק ברכים - על דרך ויפק רצון אך הוא מעט רחוק. והנכון: כי הוא כמו לפוקה ולמכשול.
וחלחלה - חיל וחילה כפול.
פארור - כבר פירשתיו.
בוקה וגו׳. ר״ל נינוה תשאר ריקה וכרותה מן העושר:
ולב נמס. לבם יהיה נמס מגודל החרדה וכשלון ברכים מבלי חוזק וכל מתנים יהיה חלחלה ורעד לבל יוכלו לעמוד על מתניהם:
קבצו פארור. פני כולם ישחר כאלו קבצו כל השחרות שיש בקדרה הנשחרה מעשן האש:
בוקה ומבוקה. ענין ריקות כמו גפן בוקק (הושע י׳:א׳) וכפל המלה לחוזק הענין:
ומבולקה. ענין כריתה כמו ובולקה ועוה פניה (ישעיהו כ״ד:א׳):
ופיק. ענין כשלון כמו ולא יפיק (ירמיה י):
פארור. קדרה כמו ובשלו בפרור (במדבר יא):
בוקה, מצייר מעמד אנשי העיר, הכל נתרוקן וזה בוקה ומבוקה, והכל נשחת וזה מבולקה, ולב אנשי העיר נמס מרוב הפחד, ופיק ברכים בעת הניסה והבריחה, וחלחלה בכל מתנים מרוב שבר ויגון:
