נַחוּם ב׳ · ח׳

וְהֻצַּ֖ב גֻּלְּתָ֣ה הֹֽעֲלָ֑תָה וְאַמְהֹתֶ֗יהָ מְנַֽהֲגוֹת֙ כְּק֣וֹל יוֹנִ֔ים מְתֹפְפֹ֖ת עַל־לִבְבֵהֶֽן׃

טקסט הפסוק: מקרא על פי המסורה (ויקיטקסט), רישיון CC BY-SA 3.0

במילים פשוטות

הפסוק נלמד כאן לצד כל המפרשים הקלאסיים שלמטה. הסבר מקורי מונגש לפסוק זה נמצא בהכנה ובבדיקה, ויתווסף בקרוב.

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

וְהֻצַּב. הִיא הַמַּלְכָּה הַנִּצֶּבֶת לִימִין הַמֶּלֶךְ, כְּדַאֲמְרִינָן (תהילים מה:י) ״נִצְּבָה שֵׁגַל לִימִינְךָ״.

גֻּלְּתָה הֹעֲלָתָה. בְּגִלּוּי הָלְכָה בַּשְּׁבִי וְהָעֳלְתָה מִן הָעִיר.

מְנַהֲגוֹת כְּקוֹל יוֹנִים. מְנַהֲגוֹת עַצְמָן בְּקִינָה כְּקוֹל יוֹנִים הַמְּקוֹנְנִים. מְנַהֲגוֹת - שרימייצנ״ט בְּלַעַ״ז.

מְתֹפְפֹת עַל לִבְבֵהֶן. תִּרְגֵּם יוֹנָתָן: מַקִּישׁוֹת יְדֵיהֶן עַל לִבָּן כְּהַקִּישׁ בַּתּוּפִים.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

תרגום יונתן

תרגום יונתן בן עוזיאל

וּמַלְכְּתָא יָתְבַת צִיבָא בְגָלַיָא נַפְקַת וְאַמְהָתָהָא מַדְבְּרָן אָזְלָן בַּתְרָאָה מְנַהֲמָן כְּקַל יוֹנִים מְטַרְפָן עַל לִבֵּיהוֹן:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

והצב - לא מצאתי למלה זו פירוש יותר נכבד מדברי רב שמואל הנגיד, כי הצב שם המלכה, על כן גולתה העלתה על המרכבה להוליכה בשביה ואמהותיה שהיו נוהגות אותה דומות לקול יונים בהמותן.

מתופפות - דרך התוף להכות בו ביד.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

מצודת דוד

רבי דוד אלטשולר · המאה ה־18

והוצב גלתה הועלתה. ר״ל המלכה הנצבת פנימה לימין המלך כענין שנאמר נצבה שגל לימינך (תהילים מ״ה:י׳) נתגלית לעין כל והועלתה על המרכבה להוליכה בגולה:

ואמהותיה. שפחותיה מנהגות אותה בקול קינה כנהימת קול יונים:

מתופפות. כמו שהאדם מכה בתוף כן הן מכות על לבבהן כדרך הנשים המקוננות:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

מצודת ציון

רבי יחיאל הלל אלטשולר · המאה ה־18

והוצב. ר״ל דבר הנצב במקום אחד מבלי רגילות התנועה וההליכה:

גלתה. מל׳ גלוי:

הועלתה. מל׳ עליה:

ואמהותיה. שפחותיה:

מנהגות. מל׳ הנהגה והבאה:

מתופפות. מל׳ תוף והוא שם כלי נגון:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

מלבי״ם

רבי מאיר לייבוש · המאה ה־19

והוצב גלתה הועלתה, ואז הוכן מדורת אש לשרוף את המלכה ואת כל פלגשיו וגולתה היינו המלכה הועלתה על המוקד מכוסה בצב שהוא כסא מכוסה שבו נושאים את השרים, ואמהותיה גם הם הועלו על האש, והם מנהגות ומקוננות כקול יונים, ומתופפות על לבביהן מכים על לבבם מרוב הצער:

מקור: ספריא · נחלת הכלל