רש״י
רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11שׁוּלַיִךְ. הֵם שִׁפּוּלֵי בִּגְדֵי הָאִשָּׁה.
מַעְרֵךְ. גִּלּוּיֵךְ, כְּמוֹ (מיכה א:יא) ״עֶרְיָה בֹשֶׁת״.

שׁוּלַיִךְ. הֵם שִׁפּוּלֵי בִּגְדֵי הָאִשָּׁה.
מַעְרֵךְ. גִּלּוּיֵךְ, כְּמוֹ (מיכה א:יא) ״עֶרְיָה בֹשֶׁת״.
הָא אֲנָא שָׁלֵחַ רוּגְזִי עֲלָךְ אֲמַר יְיָ צְבָאוֹת וַאֲגַלֵי בַּהֲתַת חוֹבָךְ עַל אַפָּךְ וְאַחֲזֵי עַמְמַיָא בַּהֲתָתִיךְ וּמַלְכְּוָתָא קְלָנִיךְ:
הנני, מערך - כמער איש, והוא כמו: ערותך ומערך, כמו: מראך:
הנני אליך. הנה אני אלחם בך:
וגליתי שוליך. לפי שהמשילה לזונה אמר לשון בזיון הזונה שמפשיטין חלוקה ומהפכין מלמטה למעלה דרך בזיון ומגלים שולי החלוק בהגבהתה כלפי מעלה על פניה:
והראיתי. אראה את כל העכו״ם את גלויך ואת הממלכות את קלונך ובזיונך:
וגליתי. מלשון גלוי:
שוליך. הוא תחתית הבגד כמו על שולי המעיל (שמות כ״ה):
מערך. גלויך וכן עריה בושת (מיכה א׳):
קלונך. מלשון קלון ובזיון:
הנני אליך וגליתי שוליך שולי הבגדים המטונפים אגלה על פניך, והראיתי גוים שהם נתפתו ע"י זנות אראם מערך שהיא ערותך, וממלכות שנתפתו ע"י כישוף אראם קלונך: