הֲתֵיטְבִי מִנֹּא אָמוֹן. וּמַה תִּבְטְחִי בְּעָשְׁרֵךְ וּבִגְבוּרָתֵךְ, וְכִי גְּדוֹלָה אַתְּ מִנֹּא, הִיא אֲלֶכְּסַנְדְּרִיָּה שֶׁל מִצְרַיִם, אָמוֹן לְשׁוֹן ׳פְּדַגוֹג׳, מִנֹּא הַגְּדוֹלָה שֶׁהָיְתָה אוֹמֶנֶת מַלְכֵי מִצְרַיִם, דִּמְרַבֵּי בָּהּ מַלְכּוּ.
אֲשֶׁר חֵיל יָם. אֲשֶׁר הָיָה הַיָּם לָהּ לְחַיִל וּלְחוֹמָה, שׁוּרָא וּבַר שׁוּרָא.
הָא אַתְּ טָבָא מֵאַלֶכְּסַנְדְרִיָא רַבְּתָא דְיָתְבָא בֵּינֵי נַהֲרְוָתָא מַיָא סְחוֹר סְחוֹר לָהּ דְשׁוּרָהּ יַמָא מִיַמָא שׁוּרָהָא:
התיטבי - הטובה תהיה.
מנוא אמון - שם עיר מארץ מצרים, שלכדה מלך כשדים בלכתו אל נינוה.
אשר חיל ים - וכח יש לה מהים, כי אין צורך לה לחומה וזה ים סוף או ים ספרד, הוא הנקרא הים הגדול כנגד ימי ארץ ישראל.
התיטבי מנא אמון. וכי טובה אתה מנוא שהיא בת רבת עם כמ״ש את המון נוא (יחזקאל ל׳:ט״ו):
היושבה. אשר יושבת בין היאורים והמים סביב לה והיא לה לחוזק:
אשר חיל ים וגו׳. ר״ל הים לה לחיל וגם חומתה היא מן הים ר״ל הים לה לחוזק במקום חיל וחומה:
התיטבי. מלשון טוב:
מנוא. נוא היא אלכסנדריא כן ת״י:
אמון. כמו המון והוא ענין עם רב וכן ואת יתר האמון (ירמיה כ״ב):
ביאורים. כן יקראו החפירות המושכות מים:
חיל. הוא החומה הנמוכה שלפני הגבוה וכן ויאבל חיל וחומה (איכה ב׳:ח׳):
התיטבי, משיב לאמר הנה אוכל לנחם אותך לאמר התיטבי מנא אמון שגם היא נחרבה כמוך, וגם היא היתה דומה לך בעת גדולתה, שהיתה נא אמון עיר רבתי עם, וכן כמו שאת יושבת על נהר חדקל, כן היא, היא יושבה ביאורים עד שמים סביב לה מכל צד, ונוסף לזה היה הים מקיף אותה עד שהים היה לה כחיל וחומה, עז"א אשר חיל ים, וגם מן הים היה חומתה שחומתה הגדולה וחיל שהוא החומה הקטנה היה הים: