וַאֲשֶׁ֛ר לֹא־נִתֵּ֥ן בְּנֹתֵ֖ינוּ לְעַמֵּ֣י הָאָ֑רֶץ וְאֶת־בְּנֹ֣תֵיהֶ֔ם לֹ֥א נִקַּ֖ח לְבָנֵֽינוּ׃

ואשר לא וגו׳. מוסב הוא על המקרא שלפניו שאמר ובאים באלה ובשבועה וגו׳ לומר שגם השבועה היתה אשר לא נתן וגו׳ וכן על כל הדברים שחושב והולך:

אשר לא נתן, אף שאינם מז' עממין:

ואשר לא נתן בנותינו וגו'. הנה זכרו קצת פרטי המצות אשר נכשלו בהם כמו ההתחתן בגוים ועשות מקח וממכר בשבת אע"פ שאין אסורו אלא מדברי סופרים לפי שהוא מביא לעבור על אסור תורה כמו הכתיבה שהיא מלאכה: