וַיֵּשְׁב֥וּ שָׂרֵֽי־הָעָ֖ם בִּירוּשָׁלָ֑͏ִם וּשְׁאָ֣ר הָ֠עָ֠ם הִפִּ֨ילוּ גוֹרָל֜וֹת לְהָבִ֣יא ׀ אֶחָ֣ד מִן־הָעֲשָׂרָ֗ה לָשֶׁ֙בֶת֙ בִּֽירוּשָׁלַ֙͏ִם֙ עִ֣יר הַקֹּ֔דֶשׁ וְתֵ֥שַׁע הַיָּד֖וֹת בֶּעָרִֽים׃

אחד מן העשרה. שבישראל למען ישבו בירושלים לשמור העיר:

להביא. מערי יהודה:

לשבת בירושלים. לשמרם מן העובדי כוכבים:

בערים. ישארו בעריהם:

הידות. החלקים כמו וארבע הידות (בראשית מ״ז):

וישבו, עתה יספר איך גמר את הדבר שעלה בלבו ליחס את העם כדי להושיב מכל משפחה ומשפחה בירושלים שלא תהיה חרבה [כנ"ל ז' ד' ה'], שאחר שקבלו עליהם להחזיק ידי הכהנים ובית אלהים, נשארו השרים לשבת בירושלים, ושאר העם הפילו גורלות והפרישו מעשר גם מן העם לשבת בירושלים:

וישבו שרי העם בירושלים וגו'. כאן חוזר לענינו הראשון שזכר שהעיר רחבת ידים וגדולה והעם מעט בתוכה ואין בתים בנוים ולזה נתן נחמיה אל לבו לתקן ענין הגלות שיהיה לבם לה' ויקימו התורה ולתקן דברי עבודת בית המקדש. ובזה הפסיק המאמר ואחר כך השתדל שישבו שרי העם בירושלים והפילו גורלות להביא אחד מעשרה משאר העם לשבת בירושלים וקצתם התנדבו עוד מעצמם לשבת בירושלים וברכו העם את המתנדבים כי הם עזרו להשיב ירושלים על ענינה הראשון. ר"ל לבנות חרבותיה. וזכר כי המתנדבים הם ראשי המדינה אשר ישבו בירושלים וזכר עוד מי ישב בירושלים מבני יהודה ומבני בנימין: