וַיְהִ֡י כַּאֲשֶׁ֣ר צָֽלְלוּ֩ שַׁעֲרֵ֨י יְרוּשָׁלַ֜͏ִם לִפְנֵ֣י הַשַּׁבָּ֗ת וָאֹֽמְרָה֙ וַיִּסָּגְר֣וּ הַדְּלָת֔וֹת וָאֹ֣מְרָ֔ה אֲשֶׁר֙ לֹ֣א יִפְתָּח֔וּם עַ֖ד אַחַ֣ר הַשַּׁבָּ֑ת וּמִנְּעָרַ֗י הֶֽעֱמַ֙דְתִּי֙ עַל־הַשְּׁעָרִ֔ים לֹא־יָב֥וֹא מַשָּׂ֖א בְּי֥וֹם הַשַּׁבָּֽת׃

ויהי כאשר צללו שערי ירושלים - מענין צל והטעם הגעת הצל אל השערים.

לא יבא משא - פירש: שלא יבאו הרוכלים הם הסוחרים מערבים ענינים רבים, על כן מערב הדברים נקרא רכיל.

כאשר צללו. כאשר האריכו צללי השערים והוא לפנות הערב כי אז החמה בשפולי הרקיע ומתארך אז צל כל דבר:

ויסגרו. לבל יבואו הצורים עם דבר ממכרם:

לא יבוא. למען לא יבוא משא של כל ממכר בשבת דרך פתחים קטנים היו שם:

צללו. מלשון צל:

כאשר צללו שנטו הצללים בערב שבת אחר חצות לא יבא [מלת ואומרה מוסב גם לכאן], ואומר שלא יבא משא, שלא יפתחו הדלת לכנס מי שנשא משא:

ויהי כאשר צללו שערי ירושלים לפני השבת. זה הוא בערב שנטו הצללים בשערים ואומרה ויסגרו השערים. כדי שלא יבאו שם הסוחרים ויהיו למכשול לבני יהודה שלא יזהרו מלקנות מהם בשבת: