וַיַּ֨עַשׂ ל֜וֹ לִשְׁכָּ֣ה גְדוֹלָ֗ה וְשָׁ֣ם הָי֪וּ לְפָנִ֟ים נֹ֠תְנִ֠ים אֶת־הַמִּנְחָ֨ה הַלְּבוֹנָ֜ה וְהַכֵּלִ֗ים וּמַעְשַׂ֤ר הַדָּגָן֙ הַתִּיר֣וֹשׁ וְהַיִּצְהָ֔ר מִצְוַת֙ הַלְוִיִּ֔ם וְהַמְשֹׁרְרִ֖ים וְהַשּׁוֹעֲרִ֑ים וּתְרוּמַ֖ת הַכֹּהֲנִֽים׃

ויעש לו לשכה גדולה - אלישיב העושה לטוביה ובלשכתו של טוביה היו שמים הענינים הנזכרים.

ויעש לו לשכה. אלישיב עשה ותיקן לטוביה לשכה גדולה בחצר בית ה׳ ר״ל פנה לשכה למושבו:

ושם. בלשכה ההיא היו נותנים בה לפנים קודם שפינה אותה אלישיב להיות לטוביה למושב:

את המנחה. סולת למנחות:

הלבונה. הבאה על המנחה ועל לחם הפנים:

והכלים. כלי בית המקדש:

מצות הלוים. מה שאנו מצווים לתת ללוים והמשוררים והשוערים. אמר זה להאשים את אלישיב ביותר וכאומר איך מלאה לבו לפנות מנות משרתי ה׳ להיות מקום פנוי לטוביה העמוני:

ויעש. ענין תקון כמו וימהר לעשות אותו (בראשית י״ח:ז׳):