וְאֵ֨ין אֲנִ֜י וְאַחַ֣י וּנְעָרַ֗י וְאַנְשֵׁ֤י הַמִּשְׁמָר֙ אֲשֶׁ֣ר אַחֲרַ֔י אֵין־אֲנַ֥חְנוּ פֹשְׁטִ֖ים בְּגָדֵ֑ינוּ אִ֖ישׁ שִׁלְח֥וֹ הַמָּֽיִם׃ {פ}

איש שלחו - חרבו ורצה לומר כי אינם פושטים בגדיהם וגם כליהם אינם מניחים, כי בלכתם אל המשתה בלילה כליהם בידם. ויש אומרים: שהוא מן התרגום והפשיט וישלח.

וטעם שלחו - הפשטתו וכן הפירוש אין אנחנו מפשיטים בגדינו זולתי איש שצריך הרחיצה והטהר, הוא לבדו היה פושט בגדיו, וזהו שלחו המים וזה נכון מאד.

משמר, מלאכה - חסר למ"ד השירות, והנכון למשמר למלאכה.

ואחי. חברי:

אשר אחרי. הנמשכים אחרי ונשמעים אלי:

פושטים בגדינו. לשכב מבלי לבוש וכ״ז מפחד האויב:

איש שלחו המים. ר״ל זולתי האיש אשר המים הפשיטו כלומר הצריך לטהר עצמו בטבילה הוא לבדו פשט את בגדיו והרי הוא כאלו המים הפשיטו:

שלחו. ענין הפשט כי ופשט את בגדיו (ויקרא ו׳:ד׳) ת״א ושלח:

אין אנחנו, הוכפל מלת אין להמשיך למטה אין אנחנו פושטים [בלילה], [אין] איש שלחו המימה, לא שלח איש [את בגדו אל] המים שלא שלחו ביד כובס לכבסו במים:

איש שלחו המים. ר"ל שלחו הפשט בגדיו והרצון בזה שהפשט בגדי איש ואיש ממנו הוא אל המים אם לעבור המים או לנקות הבגדים מהזיעה. או ירצה בזה שאפילו בעברנו המים יהיה כל איש ממנו עם שלחו ר"ל עם חרבו: