וַיֹּאמְר֣וּ צָרֵ֗ינוּ לֹ֤א יֵדְעוּ֙ וְלֹ֣א יִרְא֔וּ עַ֛ד אֲשֶׁר־נָב֥וֹא אֶל־תּוֹכָ֖ם וַהֲרַגְנ֑וּם וְהִשְׁבַּ֖תְנוּ אֶת־הַמְּלָאכָֽה׃

ויאמרו צרינו. ואויבינו אמרו נבוא פתאום על הבונים ולא ידעו בדבר ולא יראו אותנו עד אשר נבוא אל תוכם ממש והרגנו אותם ובזה נבטל המלאכה כי לא יבנו עוד בראותם שנפל מהם רב בעבור הבנין:

והשבתנו. ענין בטול ומניעה כמו שבת נוגש (ישעיה י״ד):

ב] ויאמרו, הלא צרינו אורבים ליפול עלינו פתאום, ודברו זה לזה שנבוא פתאום עד שלא ידעו תחלה מזה כי נשמור עצתנו בסוד, וגם לא יראו בעת בואנו עד אשר נבוא אל תוכם, כי נפול עליהם ממקום סתר: