וַיְהִ֞י כַּֽאֲשֶׁר־שָׁמְע֤וּ אוֹיְבֵ֙ינוּ֙ כִּי־נ֣וֹדַֽע לָ֔נוּ וַיָּ֥פֶר הָאֱלֹהִ֖ים אֶת־עֲצָתָ֑ם (ונשוב) [וַנָּ֤שׇׁב] כֻּלָּ֙נוּ֙ אֶל־הַ֣חוֹמָ֔ה אִ֖ישׁ אֶל־מְלַאכְתּֽוֹ׃

נודע לנו. אשר המה רוצים לבוא עלינו פתאום ונשמרים אנו מהם:

ויפר וגו׳. כי לא באו מעתה להלחם ולהשבית הבנין:

ונשב. אחר אשר שמענו כי חדלו לבוא שבנו אל החומה לעשות המלאכה:

ויהי, ועי"כ שמעו אויבינו שנודע לנו, כי מצאו אותנו כולנו ערוכים למלחמה, ובזה הפר האלהים את עצתם וחזרו אחור ולא התחילו ללחום כלל, ואז כשראינו שעברה הסכנה ונשב כולנו אל החומה:

ויפר האלהים את עצתם. ר"ל שמן אז לא חשבו להלחם בנו ולזה שבנו כלנו אל החומה אך היו נשמרים מהאויבים באופן שזכר אחר זה: