גַּם־חׇצְנִ֣י נָעַ֗רְתִּי וָֽאֹמְרָ֡ה כָּ֣כָה יְנַעֵ֪ר הָֽאֱלֹהִ֟ים אֶת־כׇּל־הָאִישׁ֩ אֲשֶׁ֨ר לֹֽא־יָקִ֜ים אֶת־הַדָּבָ֣ר הַזֶּ֗ה מִבֵּיתוֹ֙ וּמִ֣יגִיע֔וֹ וְכָ֛כָה יִהְיֶ֥ה נָע֖וּר וָרֵ֑ק וַיֹּאמְר֨וּ כׇֽל־הַקָּהָ֜ל אָמֵ֗ן וַֽיְהַלְלוּ֙ אֶת־יְהֹוָ֔ה וַיַּ֥עַשׂ הָעָ֖ם כַּדָּבָ֥ר הַזֶּֽה׃

חצני - זרועי או כנף הכסות יקרא חוצן.

נערתי - מן וינער ה' את מצרים.

מביתו - מבניו.

ויהללו את ה' - ששם בלבם לעשות כן.

גם חצני נערתי. מנער הייתי כנף בגדי ואמרתי אז כמו שנערתי כנף בגדי והרי הוא נעור וריק מן האבק שהיה בו כמו כן ינער וכו׳:

מביתו. מאנשי ביתו ומיגיעו. העושר הבא ע״י יגיעה:

וככה יהיה. ר״ל כן ישאר עד עולם מנוער ומתרוקן:

ויהללו וגו׳. על שנתן בלבם לעשות כזאת:

כדבר הזה. החזירו השדות וכו׳ ועזבו את החובות:

חצני. כן יקרא כנף הבגד וכן והביאו בניך בחוצן (ישעיה מ״ט):

נערתי. עניינו תנועת דבר מה בחזקה להפיל ממנו מה שעליו כמו התנערי מעפר (שם נ״ב):

גם חצני נערתי, שנער כנף בגדו, הכיס של בגדו [שמ"ש והביאו בניך בחוצן, יל"פ בכיסו שעל צד המליצה יאמר שישאו אותם כנושא זהב וכסף בכיסו], ככה ינער, וככה יהיה נעור, ר"ל כמו שנערתי אני את חצני כן ינער אותו ה' מביתו, ר"ל שיחרב ביתו ויכלה כל יגיעו, וכמו שעתה נשאר הכיס נעור כן ישאר נעור שלא ישוב להצליח עוד לעולם אף על פי הטבע. ויהללו ויעשו, ר"ל שעשאוה בשמחה וכמקיים מצוה, שמברך תחלה ברכת המצות, ופה קיימו מצות צדקה והשבת העבוט [וכבר חקרו רבים וכן שלמים אם יש לברך כשמקיים מצות כאלה]:

גם חצני נערתי. ר"ל בגדי חצני והם הבגדים שעל הזרוע נערתי להוריד מהם האבק והעפר שבהם ולא ישאר מהם בהם דבר:

ככה ינער האלהים וגו'. זאת הקללה היא על צד המשל שלא ישאר לאיש ההוא דבר מבני ביתו ומעמלו וקניניו וככה יהיה משולל וריק מהם: