וְיֵשׁ֙ אֲשֶׁ֣ר אֹמְרִ֔ים בָּנֵ֥ינוּ וּבְנֹתֵ֖ינוּ אֲנַ֣חְנוּ רַבִּ֑ים וְנִקְחָ֥ה דָגָ֖ן וְנֹאכְלָ֥ה וְנִחְיֶֽה׃

אל אחיהם היהודים. בשביל אחיהם היהודים העשירים:

רבים ונקחה דגן - מאשר נמצא ונאכל ונחיה, כי אין אחינו מעניקים אותנו.

ויש וגו׳. ויש מהם ר״ל קצתם אמרו הנה בנינו ובנותינו ואנחנו עצמינו הלא רבים המה וצרכינו א״כ מרובים:

ונקחה. ובע״כ נקח דגן מן השוק לאכול להחיות נפשינו כי אין לנו שדה תבואה וכאומרים המה אפס כסף והעשירים קופצים יד:

יש אשר אומרים בנינו ובנותינו אנחנו רבים, היינו שנהיה מוכרחים למשכן בנינו ובנותינו ולהלוות עליהם ברבית כדי שנקח דגן ונחיה, והם אלה שלא היו להם שדות ולא היה להם במה להחיות את נפשם. [רבים פעל משם נשך ותרבית וכן הוי המרבה לא לו [חבקוק ב'] ולא רבית במחיריהם [תהלות מ"ד] לפי פירושי]:

בנינו ובנותינו אנחנו רבים. ר"ל אנחנו מגדלים וזנים אותם כטעם ותרבי ותגדלי (יחזקאל ט"ז ז') ולזה נצטרך לדגן יותר כדי שיספיק לנו ולהם. או יהיה הרצון בזה אנחנו רבים עם בנינו ובנותינו: