וְרוּחֲךָ֙ הַטּוֹבָ֔ה נָתַ֖תָּ לְהַשְׂכִּילָ֑ם וּמַנְךָ֙ לֹא־מָנַ֣עְתָּ מִפִּיהֶ֔ם וּמַ֛יִם נָתַ֥תָּה לָהֶ֖ם לִצְמָאָֽם׃

ורוחך הטובה נתת להשכילם - זהו ויאצל מן הרוח על שבעים איש הזקנים.

ורוחך הטובה. השפעת עליהם רוח חכמה ובינה להשכילם דברי תורתך:

ומנך. מלשון מן:

מנעת. חדלת:

ורוחך הטובה נתת על שבעים איש מזקני ישראל להשכיל ישראל ולהחכימם ולא מנעת מנך מפיהם כל אותם הארבעים שנה ומים נתת להם לצמאם כמו שנתבאר בספורי התורה: