מוֹדַע. קָרוֹב. בֶּן אָחִיו שֶׁל אֱלִימֶלֶךְ הָיָה. אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, אֱלִימֶלֶךְ וְשַׂלְמוֹן אֲבִי בֹעַז וּפְלֹנִי אַלְמֹנִי הַגּוֹאֵל וַאֲבִי נָעֳמִי כֻּלָּם בְּנֵי נַחְשׁוֹן בֶּן עַמִּינָדָב הָיוּ, וְלֹא הוֹעִילָה לָהֶם זְכוּת אֲבוֹתָם בְּצֵאתָם מֵאֶרֶץ לְחוּצָה לָאָרֶץ:
מודע. קרוב ידוע, כמו ומודע לבינה תקרא.
לאישה. מאת אישה והנה הלמ"ד כמו אמרי לי אחי הוא.
בועז. אמרו רבותינו ז"ל שהוא אבצן שהיה שופט את ישראל.
ולנעמי מודע לאישה, יודיעני שהגם שנעמי לפי עניה עתה היה טוב לה אם היתה מבקשת משען לחם מבועז קרובה העשיר בחרה יותר שכלתה תביא לחמה מלקט עניים שזכתה לה התורה והוא כאלו היא פרנסתה ממתנת ה' בעת עוני מלפנות לקבל חסד מקרובה אשר היה מכירה בעת עשרה ובושה לגלות לפניו מחסורה ובשגם כבר היה בלבה כי הוא יגאל את השדה ואת רות אהובתה, ולבל נאמר שלכן לא פנתה אל בועז מפני שיראה שישיב פניה ריקם ע"ז הקדים שבועז היה מנהל אותה בלחם אם מצד שהי' מודע ומכיר ואוהב בין לנעמי בין לאישה עז"א ולנעמי מודע לאישה [ומודע ר"ל אוהבה ומכירה היטב לא אח רחוק] וגם היה ממשפחת אלימלך והוא בעצמו היה איש גבור חיל שכבר בארתי (בפ' יתרו י"ח כ"ה) ששם אנשי חיל כולל כל המדות הטובות ובכללם הנדיבות ושנאת הבצע, והיה איש גדול נודע בשם שעז"א ושמו בועז וא"כ בודאי לא היה מעלים עיניו משאר בשרו:
