וַתֹּ֨אמֶר נׇעֳמִ֜י לְכַלָּתָ֗הּ בָּר֥וּךְ הוּא֙ לַיהֹוָ֔ה אֲשֶׁר֙ לֹא־עָזַ֣ב חַסְדּ֔וֹ אֶת־הַחַיִּ֖ים וְאֶת־הַמֵּתִ֑ים וַתֹּ֧אמֶר לָ֣הּ נׇעֳמִ֗י קָר֥וֹב לָ֙נוּ֙ הָאִ֔ישׁ מִֽגֹּאֲלֵ֖נוּ הֽוּא׃

אֶת הַחַיִּים וְאֶת הַמֵּתִים. שֶׁזָּן וּמְפַרְנֵס אֶת הַחַיִּים וְנִטְפָּל בְּצָרְכֵי הַמֵּתִים:

ברוך ה' אשר לא עזב חסדו. לאות כי עשה חסד בתחילה עם אלימלך ועם בניו כי שופט היה.

החיים. נעמי ורות. מגואלנו הוא. אין הגאולה יבום רק הוא דרך אחרת.

ותאמר נעמי לכלתה, תחלה נתנה לו ברכה אשר לא עזב חסדו את החיים כי הבינה שעשה זאת לפרנס עי"כ בכבוד את נעמי ורות שהם חיים והם ממשפחתו, ואת המתים כי הבינה ג"כ שיעשה חסד עם המתים ע"י יבום שבזה יעשה טובה לנפש המת, ופרשה דבריה נגד מ"ש אשר לא עזב חסדו את החיים כי קרוב לנו האיש, וע"כ עושה חסד עם קרוביו החיים, ונגד מ"ש עם המתים אמרה מגואלנו הוא, והגואל צריך הוא ליבם שבזה יגאל נפש המת לבל ימחה שמו מישראל, ואמרה מגואלנו הוא כי יש עוד גואל והוא אחד מהם: