רְאוּבֵ֣ן שִׁמְע֔וֹן לֵוִ֖י וִיהוּדָֽה׃

רְאוּבֵן שִׁמְעוֹן לֵוִי וִיהוּדָה:

ראובן. ויהודה כל שהוא נע כזי"ן זבולן בהכנס עליו אחת מאותיות בוכ"ל וראוי להיות האות המשרת בשוא נע, והנה אין יכולת בלשון לקרוא שני שואין נעים, על כן שמו חירק תחת האות המשרת, כי אז היה בי"ת האות המשרת הנכנס עליו יאמרו בִּזבולן, ואם כ"ף או למ"ד כִּזבולן, לִזבולן, ואם וי"ו יאמרו שורק תחת חירק, כאלו הוי"ו בקריאת אלף, כמו וזבולן, כי המלה תראה כקריאת אל"ף או זבולן, ואם היה האות הראשון יו"ד כמו יהודה, שהיו"ד מאותיות הנעלמות יעלימוהו, כמו נעלה ביהודה (ישעי' ז' ו') כִיהודה ליהודה נחשון (במד' א ז), כי עתה היו"ד הוא נעלם, ואינו נזכר ונרגש בשפה, וגם ככה עם וי"ו ויהודה, והנה נכתבו השבטים הנה כסדר תולדותם:

ראובן שמעון הזכיר כאן בני הגבירות לפני בני השפחות, לפיכך הקדים כאן בנימין לדן ונפתלי וגד ואשר. ומ״‎מ מזכיר הגדול לפני הקטן כסדר תולדותם.

רְאוּבֵן שִׁמְעוֹן וְגוֹ׳. פֵּרֵט כָּאן שְׁמוֹתָם, עַל דֶּרֶךְ הַמִּדְרָשׁ (ויקרא רבה לב, ה) בִּזְכוּת אַרְבָּעָה דְּבָרִים נִגְאֲלוּ אֲבוֹתֵינוּ מִמִּצְרַיִם: בִּזְכוּת שֶׁלֹּא שִׁנּוּ אֶת שְׁמָם, וְאֶת לְשׁוֹנָם, וְשֶׁהָיוּ גְּדוּרִין מֵעֲרָיוֹת, וְלֹא הָיוּ בָהֶם דֵּלָטוֹרִין כוּ׳. וְטַעֲמוֹ שֶׁל דָּבָר הוּא כִּדְמַסִּיק בַּיַּלְקוּט פָּרָשָׁה זוֹ, שֶׁכָּל שְׁמוֹת הַשְּׁבָטִים נִקְרְאוּ עַל שֵׁם הַגְּאֻלָּה: רְאוּבֵן - ״רָאֹה רָאִיתִי אֶת עֳנִי עַמִּי״ (שמות ג, ז). שִׁמְעוֹן - עַל שֵׁם ״וַיִּשְׁמַע אֱלֹהִים אֶת נַאֲקָתָם״ (שמות ב, כד), וְכֵן כֻּלָּם. וּלְפִי זֶה, אִם הָיוּ מְשַׁנִּים אֶת שְׁמָם, לֹא הָיָה לָהֶם רֹשֶׁם עַל הַגְּאֻלָּה וְלֹא הָיוּ רְאוּיִין לְהִגָּאֵל, אַחַר שֶׁהֶחֱלִיפוּ אֶת שְׁמוֹתָם הַמּוֹרִים עַל הַגְּאֻלָּה וְקוֹרָא לָהֶם שֵׁם חָדָשׁ אֲשֶׁר אֵין בּוֹ הוֹרָאָה עַל הַגְּאֻלָּה. אוֹ הָיָה לָהֶם שִׁנּוּי הַשֵּׁם סִבָּה לְהִתְיָאֵשׁ מִן הַגְּאֻלָּה, וְלֹא הָיוּ מְבַקְשִׁים אֶת פְּנֵי ה׳ עַל הַגְּאֻלָּה וְעַל הַתְּמוּרָה.

וּכְמוֹ כֵן אִלּוּ הָיוּ מְשַׁנִּים אֶת לְשׁוֹנָם, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הָיוּ מְשַׁנִּים אֶת שְׁמָם, מִכָּל מָקוֹם לֹא הָיָה שְׁמָם מוֹרֶה עַל הַגְּאֻלָּה, כִּי דַּוְקָא בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ מוֹרֶה ״רְאוּבֵן״ עַל שֵׁם ״רָאֹה רָאִיתִי עֳנִי עַמִּי״ (שמות ג, ז), וְ״שִׁמְעוֹן״ עַל שֵׁם ״וַיִּשְׁמַע אֱלֹהִים״ (שמות ב, כד), אֲבָל בְּלָשׁוֹן אַחֵר אֵין שֵׁם ״רְאוּבֵן״ מוֹרֶה עַל ״רָאֹה רָאִיתִי״, וְכֵן כֻּלָּם. וּבִזְכוּת שֶׁהָיוּ גְּדוּרִין מֵעֲרָיוֹת, עַל כֵּן לֹא הָיוּ רְאוּיִין לִהְיוֹת בֵּין הַמִּצְרִים שְׁטוּפֵי זִמָּה, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם (יחזקאל כג, כ) ״וְזִרְמַת סוּסִים זִרְמָתָם״. וּלְפִי שֶׁלֹּא הָיָה בָּהֶם לָשׁוֹן הָרָע וְהָיָה פָּקוּד אֶצְלָם ״וְשָׁאֲלוּ אִשָּׁה מֵאֵת רְעוּתָהּ״ (שמות ג, כב), עַל כֵּן נִגְאֲלוּ, כִּי אִלּוּ לֹא הָיָה הַדָּבָר פָּקוּד, לֹא הָיוּ מַשְׁאִילִים לָהֶם כְּלוּם, וְאָז לֹא הָיָה אֶפְשָׁר לְגָאֳלָם, כְּדֵי שֶׁלֹּא יֹאמַר אוֹתוֹ זָקֵן - ״וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם״ (בראשית טו, יג) קִיֵּם בָּהֶם, ״וְאַחֲרֵי כֵן יֵצְאוּ בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל״ (בראשית טו, יד) לֹא קִיֵּם בָּהֶם. לְכָךְ נֶאֱמַר ״וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״, כִּי אַף עַל פִּי שֶׁמֵּת יוֹסֵף וְהָיָה הַשִּׁעְבּוּד קָרוֹב לָבֹא, מִכָּל מָקוֹם רֹשֶׁם הַגְּאֻלָּה נִשְׁאַר קַיָּם, כִּי אֵלּוּ שְׁמוֹתָם עִמָּהֶם בָּאוּ לְשֶׁעָבַר, וְעִמָּהֶם הֵמָּה הַבָּאִים גַּם עַכְשָׁיו, כִּי לֹא נִשְׁתַּנּוּ שְׁמוֹתָם. וְזֶה רְאָיָה שֶׁגַּם לְשׁוֹנָם לֹא שִׁנּוּ, דְּאִם לָא כֵן אֵין נַפְקוּתָא בְּמַה שֶּׁלֹּא שִׁנּוּ שְׁמוֹתָם.

אִישׁ וּבֵיתוֹ בָּאוּ. שֶׁהָיוּ גְּדוּרִים מֵעֲרָיוֹת, כִּי כָל אֶחָד דָּבַק בְּאִשְׁתּוֹ וְלֹא בְּאַחֶרֶת. וְעוֹד, שֶׁנָּשְׂאוּ לָהֶן נָשִׁים קֹדֶם שֶׁבָּאוּ מִצְרַיְמָה, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִשְׂאוּ נָשִׁים מִן הַמִּצְרִיּוֹת שְׁטוּפֵי זִמָּה. וְאַחַר כָּךְ פֵּרַט רְאוּבֵן, שִׁמְעוֹן כוּ׳, כִּי אֵלּוּ הַשֵּׁמוֹת מוֹרִים עַל הַגְּאֻלָּה.