וַיֹּ֖אמֶר אֶל־עַמּ֑וֹ הִנֵּ֗ה עַ֚ם בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל רַ֥ב וְעָצ֖וּם מִמֶּֽנּוּ׃

וַאֲמַר לְעַמֵהּ הָא עַמָא בְּנֵי יִשְׂרָאֵל סָגָן וְתַקִיפִין מִנָנָא:

ויאמר אל עמו. המצריים:

הנה עם. מלת עם איננה סמוכה, רק בני ישראל פירוש ותוספות ביאור, כמו "אהיה אשר אהיה" (למטה ג יד) "אשר התהלכו אבותי לפניו אברהם ויצחק" (ברא' מח טו):

ממנו. כל ממנו בספרי אנשי מזרח סימן לרבים הנו"ן רפה כמשפט להפריש בינו, ובין, ממנו פנה (זכרי' י, ד) שהוא סימן לשון יחיד שאיננו נמצא בפני המדבר, שהוא דגוש כמשפט וכל ספרי מערב שניהן דגושין, בין שהוא סימן לשון יחיד, ובין שהוא סימן לשון רבים, והיה כן, כי ממנו לשון יחיד דגוש הפך המנהג כי מלת אני רפה, וכן מלת נחני ד' (ברא', כד כז), והנה מלת מן כפולה, נדגש הנו"ן מִמֶּנִּי לחסרון הנו"ן האחר, כאילו היה מִמֶּנְנִי, כי הנו"ן הראשון תבוא עם אות המ"ם, כאלו היא מן, נו"ן ני, לסימן המדבר, א"כ יהיה איש ממנו (שם כג ו) שהוא לשון רבים כאילו הוא מִמֶּננו, וטעם נו"ן מִמֶּנּו דגוש להתבלע הה"א בחסרון, כי יאמר מן ישמור, יִשְׁמרוּ, אשר יִקְרְאוֹ (ירמי' כג ו) איוב יִרְדְפוֹ (הושע ח ג), והוא המעט, כי הרב ישֶׁמֶרהו (תה' מא ג) רק ישמרו דרך קצרה, כמו וְהִנֵהו עושה מלאכה (ירמי' יה ג) שהוא כמו והנה הוא, וְהִנֵה נצב (במד' כג ו), ופעמים יוסיפו הנו"ן, "ישחרונני ולא ימצאונני" (משלי א כח) תכרכני נפשך (ברא' כז יט) כמו תברכנני, זובח תודה יכבדנני (תה' נ כג), יסובבנהו, יבוננהו יצרנהו (דבר' לב. י) ופעמים יבלעו הה"א בנו"ן, ולא ישמרנו בעליו (למטה כא כט):

ויאמר אל עמו הוא התחיל בעצה תחלה אמרינן בפ״‎ק דסוטה שלשה היו באותה עצה וקא חשיב בלעם. וא״‎ת היאך האריך ימים מקודם שנולד בנו עד מלחמת מדין בשנת המ׳‎ לצאתם מארץ מצרים. שהרי אמרינן בחלק, כתוב בפנקסיה דבלעם בר תלתין ותלת שנין הוה בלעם חגירא כד קטליה פנחס לליסטאה. אלא י״‎ל תרי בלעם הוו וזה אביו של אביו. ונכדו נקרא בלעם ע״‎ש זקנו. וי״‎מ שלשה היו באותה עצה לזנות בנות מואב.

הִנֵּה עַם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל רַב וְעָצוּם מִמֶּנּוּ. הוֹסִיף מִלַּת ״עַם״, כִּי הֲוָה לֵיהּ לְמֵימַר ״הִנֵּה בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״. גַּם מַה שֶּׁכָּתוּב ״וַיֹּאמֶר אֶל עַמּוֹ״ (שמות א:ט), וְכִי עִם כָּל הָעָם דִּבֵּר? הֲוָה לֵיהּ לְמֵימַר ״וַיֹּאמֶר אֶל שָׂרָיו וַחֲכָמָיו״. אֶלָּא כָּךְ אָמַר לָהֶם פַּרְעֹה, שֶׁלֹּא יִתָּכֵן שֶׁיִּהְיוּ שְׁנֵי עַמִּים מִתְנַגְּדִים דָּרִים בִּמְדִינָה אַחַת. לְכָךְ נֶאֱמַר ״וַיֹּאמֶר אֶל עַמּוֹ״ - בִּשְׁבִיל עַמּוֹ, לוֹמַר: כִּי אַתֶּם עַם מְיֻחָד בָּאָרֶץ, וְהִנֵּה עַם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל - כִּי גַּם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הִנֵּה הִנָּם נַעֲשׂוּ לְעַם גַּם הֵמָּה, בִּזְמַן מוּעָט נַעֲשׂוּ עַם רַב. אַף עַל פִּי שֶׁעֲדַיִן אֵינָן רַבִּים מִמֶּנּוּ, מִכָּל מָקוֹם הוּא עָצוּם מִמֶּנּוּ, גִּבּוֹרִים בַּטֶּבַע. כִּי כָל תְּאוֹמִים דַּרְכָּם לִהְיוֹת חַלָּשִׁים בַּטֶּבַע, וְכָאן נוֹלְדוּ שִׁשָּׁה בְּכֶרֶס אֶחָד וְאַף עַל פִּי כֵן הֵם עֲצוּמִים בַּטֶּבַע יוֹתֵר מִמֶּנּוּ. לְפִיכָךְ ״הָבָה נִתְחַכְּמָה לוֹ פֶּן יִרְבֶּה״ (שמות א:י) - שֶׁנּוֹסָף עַל גְּבוּרָתָם בַּטֶּבַע, יִהְיוּ גַּם כֵּן רַבִּים מִמֶּנּוּ. וְאַף עַל פִּי שֶׁבְּמִלַּת ״יִרְבֶּה״ עֲדַיִן אֵינוֹ מְבֹאָר שֶׁהָיוּ רַבִּים יוֹתֵר מֵהֶם, מִכָּל מָקוֹם חָזַר וּבֵאֵר דְּבָרָיו אַחַר כָּךְ וְאָמַר ״וְהָיָה כִּי תִקְרֶאנָה מִלְחָמָה וְנוֹסַף גַּם הוּא עַל שֹׂנְאֵינוּ״ (שמות א:י) - וּכְאִלּוּ אָמַר ״וְנוֹסַף גַּם הוּא עָלֵינוּ״. רְצוֹנוֹ לוֹמַר, כְּבָר הֵמָּה עֲצוּמִים מִמֶּנּוּ, וְאִם יִרְבּוּ עוֹד, אָז יִהְיוּ גַּם נוֹסָפִים עָלֵינוּ. וּמִלַּת ״גַּם״ קָאֵי עַל הַגְּבוּרָה. וּמַה שֶּׁאָמַר ״עַל שֹׂנְאֵינוּ״ - כְּמִי שֶׁתּוֹלֶה קִלְלָתוֹ בְּשׂוֹנְאָיו, וְאָמַר שֶׁיִּהְיוּ רַבִּים עַל שׂוֹנְאֵינוּ. וְעִקַּר כַּוָּנָתוֹ לוֹמַר שֶׁיִּהְיוּ רַבִּים עָלֵינוּ, וְלֹא רָצָה לוֹמַר ״עָלֵינוּ״ לִתְלוֹת הַקְּלָלָה בְּעַצְמוֹ, וְתָלָה בְּשׂוֹנְאָיו לוֹמַר שֶׁיִּהְיוּ רַבִּים וְנוֹסָפִים עַל שֹׂנְאֵינוּ. אַף עַל פִּי שֶׁלְּעִנְיַן הַגְּבוּרָה תָּלָה בְּעַצְמוֹ וְאָמַר ״וְעָצוּם מִמֶּנּוּ״, לְפִי שֶׁזֶּה כְּבָר הָיָה. אֲבָל הָרִבּוּי שֶׁעָתִיד לִהְיוֹת לֹא רָצָה לִתְלוֹת בְּעַצְמוֹ.

וּלְפִי שֶׁרז״ל דָּרְשׁוּ (שמות רבה א ט) ״הָבָה נִתְחַכְּמָה לוֹ״ - לְמוֹשִׁיעָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל, נִרְאֶה לְפָרֵשׁ שֶׁגַּם תֵּבַת ״מִמֶּנּוּ״ קָאֵי עַל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, כְּדֶרֶךְ שֶׁדָּרְשׁוּ (סוטה לה.) בַּפָּסוּק ״כִּי חָזָק הוּא מִמֶּנּוּ״ (במדבר יג לא) - כִּבְיָכוֹל אֲפִילוּ בַּעַל הַבַּיִת אֵין יָכוֹל לְהוֹצִיא כֵּלָיו מִשָּׁם. כֵּן ״וְעָצוּם מִמֶּנּוּ״ מוּסָב עַל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְנוּ״ן שֶׁל ״מִמֶּנּוּ״ בְּחוֹלָם, וְרוֹצֶה לוֹמַר שֶׁכָּל חָזְקוֹ שֶׁל יִשְׂרָאֵל נִמְשָׁךְ לוֹ מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ, דְּהַיְנוּ מִמְּקוֹר יִשְׂרָאֵל, לְפִיכָךְ ״הָבָה נִתְחַכְּמָה לוֹ״ - לִמְקוֹרָם, דְּהַיְנוּ לְמוֹשִׁיעָן.

אוֹ יֹאמַר ״וְעָצוּם מִמֶּנּוּ״ מַמָּשׁ. כִּי הֵם עֲצוּמִים מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ, כִּדְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (מוֹעֵד קָטָן טז:) אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: אֲנִי מוֹשֵׁל בַּכֹּל, וּמִי מוֹשֵׁל בִּי? הַצַּדִּיק, שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל ב כג, ג) ״צַדִּיק מֹשֵׁל יִרְאַת אֱלֹהִים״, שֶׁאֲנִי גוֹזֵר גְּזֵרָה וְהַצַּדִּיק מְבַטְּלָהּ. וּבְוַדַּאי עִקַּר כֹּחָם וְעֹצֶם יָדָם בַּעֲבוּר שֶׁהֵם דְּבֵקִים בְּמִצְוֹתָיו וְתוֹרוֹתָיו יִנְצֹרוּ. עַל כֵּן ״הָבָה נִתְחַכְּמָה לוֹ״ לָתֵת רֶוַח בֵּין הַדְּבֵקִים, כִּי עַל יְדֵי שֶׁנַּעֲשֶׂה אוֹתָם רָעִים וְחַטָּאִים לַה׳ סָר כֹּחָם, כְּמוֹ שֶׁפֵּרְשׁוּ הַמְפָרְשִׁים בַּפָּסוּק ״וַיָּרֵעוּ אֹתָנוּ הַמִּצְרִים וַיְעַנּוּנוּ״ (דברים כו, ו), כִּי הֲוָה לֵיהּ לְמֵימַר ״וַיָּרֵעוּ לָנוּ הַמִּצְרִים״, אֶלָּא נָקַט ״אֹתָנוּ״ לוֹמַר שֶׁהַמִּצְרִים עָשׂוּ אוֹתָנוּ רָעִים וְחַטָּאִים לַה׳, וְעַל יְדֵי זֶה ״וַיְעַנּוּנוּ״.

וְהִנֵּה דִּבְרֵי הַמְפָרְשִׁים אֱמֶת, שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם רָעִים וְחַטָּאִים כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בִּיחֶזְקֵאל (יחזקאל כ ה-ז) ״וָאִוָּדַע לָהֶם בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם וְגוֹ׳, אִיש שִׁקּוּצֵי עֵינָיו הַשְׁלִיכוּ״ וְגוֹ׳. אַךְ בַּתּוֹרָה לֹא מָצִינוּ רֶמֶז בִּשְׁעַת מַעֲשֶׂה לָזֶה. עַל כֵּן נִרְאֶה לִי פָּסוּק זֶה הָאוֹמֵר ״הָבָה נִתְחַכְּמָה לוֹ״, הַיְינוּ בְּנִכְלֵיהֶם אֲשֶׁר נִכְּלוּ לָהֶם לְהַחֲטִיאָם. ״וַיָּשִׂימוּ עָלָיו שָׂרֵי מִסִּים״ - לְהַעֲלוֹת מַס לְכָמְרֵי עֲבוֹדָה זָרָה, כִּי זֶה דּוֹמֶה כְּאִלּוּ עָבְדוּ עֲבוֹדָה זָרָה מַמָּשׁ, כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ״י פָּרָשַׁת כִּי תָבוֹא בַּפָּסוּק ״וַעֲבַדְתָּם שָׁם אֱלֹהִים אֲחֵרִים״ (כח סד).לְכָךְ נֶאֱמַר ״לְמַעַן עַנֹּתוֹ בְּסִבְלֹתָם״, דּוֹמֶה מַמָּשׁ לְמָה שֶׁנֶּאֱמַר ״וַיָּרֵעוּ אֹתָנוּ הַמִּצְרִים וַיְעַנּוּנוּ״ (דברים כו ו), שֶׁעַל יְדֵי שֶׁעָשׂוּ אוֹתָנוּ רָעִים וְחַטָּאִים מָצְאוּ מָקוֹם לְ״וַיְעַנּוּנוּ״, כִּי אָז יָכְלוּ לָנוּ. כָּךְ אָמַר כָּאן ״וַיָּשִׂימוּ עָלָיו שָׂרֵי מִסִּים״ לִתֵּן מַס לַעֲבוֹדָה זָרָה ״לְמַעַן עַנֹּתוֹ״, כִּי נִמְשָׁךְ מִזֶּה שֶׁיּוּכְלוּ לְעַנּוֹתָם בְּסִבְלֹתָם עַל יְדֵי שֶׁסָּר צִלָּם מֵעֲלֵיהֶם כְּשֶׁיָּסוּרוּ מֵאַחֲרֵי ה׳.וְאוּלַי שֶׁעַל זֶה נֶאֱמַר ״וַיַּעֲבִידוּ מִצְרַיִם אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּפָרֶךְ״, כִּי כָל פָּסוּק זֶה נִרְאֶה מְיֻתָּר, וְיָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁרָמַז בָּזֶה שֶׁעַל יְדֵי שֶׁהִטִּילוּ עֲלֵיהֶם שָׂרֵי מִסִּים דּוֹמֶה כְּאִלּוּ הֶעֱבִידוּם לַעֲבוֹדָה זָרָה. לְכָךְ נֶאֱמַר ״וַיַּעֲבִידוּ מִצְרַיִם אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּפָרֶךְ״, שֶׁהֶעֱבִידוּם לַעֲבוֹדָה זָרָה מִתְּחִלָּה בְּפֶה רַךְ עַל יְדֵי הַסָּתָה וּפִתּוּי, וְאַחַר כָּךְ בְּפָרֶךְ לַעֲבוֹדָה מַמָּשׁ עַל יְדֵי הֶכְרֵחַ. לְפִיכָךְ ״וַיְמָרְרוּ אֶת חַיֵּיהֶם״, כִּי אֵצֶל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נֶאֱמַר (דברים ל כ) ״כִּי הוּא חַיֶּיךָ״ וְגוֹ׳, וְעַל יְדֵי שֶׁסָּרוּ מֵאַחֲרֵי ה׳ מֵרְרוּ אֶת חַיֵּיהֶם ״בַּעֲבֹדָה קָשָׁה״, הַיְינוּ בַּעֲבוֹדָה זָרָה שֶׁהִיא קָשָׁה וְרָעָה. וְאַחַר כָּךְ ״בְּחֹמֶר וּבִלְבֵנִים וּבְכָל עֲבֹדָה בַּשָּׂדֶה״ - הֲרֵי סְתָם עֲבוֹדָה בַּשָּׂדֶה אֲמוּרָה, וְאַחַר כָּךְ אָמַר ״אֵת כָּל עֲבֹדָתָם״, הַיְינוּ גַּם עֲבוֹדָה שֶׁבָּעִיר. וּמָה אֲנִי מְקַיֵּם ״וַיְמָרְרוּ אֶת חַיֵּיהֶם בַּעֲבֹדָה קָשָׁה״? אֶלָּא שֶׁרָמַז עַל שֶׁטִּמְּאוּם בְּגִלּוּלֵיהֶם בַּעֲבוֹדוֹת זָרוֹת וְקָשׁוֹת כָּאָמוּר. וּלְפִי שֶׁהָיוּ בִּכְלַל מַחֲטִיאֵי הָרַבִּים שֶׁאֵין מַסְפִּיקִין בְּיָדָם לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה, עַל כֵּן הִקְשָׁה ה׳ אֶת לֵב פַּרְעֹה וַעֲבָדָיו. וּבָזֶה הוּתַּר הַסָּפֵק אֲשֶׁר נִתְחַבְּטוּ בוֹ הָרִאשׁוֹנִים בְּעִנְיַן קִשּׁוּי לֵב פַּרְעֹה.

וַיֹּאמֶר אֶל עַמּוֹ הִנֵּה וְגוֹ׳. אָמְרוֹ ״הִנֵּה״ וְגוֹ׳ יִתְבָּאֵר עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בראשית רבה פ,יב) בַּפָּסוּק (בראשית ל״ד:ל׳) ״עֲכַרְתֶּם אוֹתִי״ שֶׁצְּלוּלָה הָיְתָה הֶחָבִית וְכוּ׳, כִּי מָסֹרֶת הָיְתָה בְּיַד וְכוּ׳ שֶׁעֲתִידִין לִפּוֹל בְּיַד יִשְׂרָאֵל, עַד כָּאן. וְלָזֶה אָמַר מֶלֶךְ מִצְרַיִם ״הִנֵּה עַם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״ הַיָּדוּעַ בְּתוֹקֶף וָעוֹז, הִנֵּה הוּא רַב וְעָצוּם.

וְאָמַר הָבָה נִתְחַכְּמָה לוֹ פֶּן יִרְבֶּה וְגוֹ׳ וְעָלָה מִן הָאָרֶץ, וְיַעֲשֶׂה מַה שֶׁהוּא מָסֹרֶת בְּיָדָם שֶׁהוּא יְאַבֵּד כָּל נֶפֶשׁ לַכְּנַעֲנִי אָחִיו, לָזֶה יִתְחַכְּמוּ עָלָיו לְאָסְרוֹ לְבַל צֵאת. וְלָזֶה נִקְרֵאת מִצְרַיִם בֵּית הַכֶּלֶא, כִּי הָיוּ הַמִּצְרִים שׁוֹמְרִים אֶת יִשְׂרָאֵל בִּלְתִּי צֵאת מִשָּׁם לַחֲשַׁשׁ כַּלּוֹת אָחִיו הַכְּנַעֲנִי וְכוּ׳.

עוֹד יִרְצֶה בְּאָמְרוֹ הִנֵּה עַם וְגוֹ׳ עַל זֶה הַדֶּרֶךְ, כִּי עַם זֶה מְשֻׁנֶּה מִכָּל הָעַמִּים, כִּי שְׁאָר הָעַמִּים יִתְעָרְבוּ בֵּינֵיהֶם, וְאֵין לְךָ עַם שֶׁאֵין בּוֹ תַּעֲרוֹבוֹת גָּדוֹל מִכַּמָּה עַמִּים, אֲשֶׁר לֹא כֵן עַם יִשְׂרָאֵל. וְהוּא אָמְרוֹ הִנֵּה עַם כֻּלּוֹ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאֵין זָר אִתָּם, וְאָמְרוֹ רַב וְעָצוּם פֵּרוּשׁ כִּי בְּאֶמְצָעוּת הֱיוֹתָם עַם אֶחָד וּמְיֻחָד, הֲגַם שֶׁיִּהְיוּ מְעַטִּים בְּעֵרֶךְ שְׁאָר הָאֻמּוֹת, יֵחָשְׁבוּ לְרַבִּים וַעֲצוּמִים מֵהֶם לְצַד שֶׁהֵם כָּל אֶחָד נוֹתֵן נַפְשׁוֹ עַל אָחִיו, וְזֶה יָדוּעַ לְיוֹדְעֵי עֵרֶךְ מִלְחָמָה.

עוֹד יִרְצֶה בְּאָמְרוֹ רַב וְעָצוּם, ״רַב״ - שֶׁמִּתְרַבֶּה שֶׁלֹּא כְּדֶרֶךְ הָעוֹלָם, וְהִנֵּה מִטֶּבַע הָעוֹלָם כַּאֲשֶׁר יִוָּלְדוּ רַבִּים יִהְיוּ תַּשֵּׁי כֹּחַ בֵּין בִּבְחִינַת הַנּוֹלָדִים בֵּין בִּבְחִינַת הַמּוֹלִיד, וְצֵא וּלְמַד מֵהַתְּאוֹמִים כַּיָּדוּעַ לַטִּבְעִיִּים, וּמֵעַתָּה אֵין מֵחוּשׁ לְרִבּוּיָם כִּי סוֹפָם לְהִתְמַעֵט, וְכִי יִהְיוּ רַבִּים אֵין בָּהֶם כֹּחַ לָחוּשׁ לְרִיבּוּיָם, לָזֶה אָמַר ״וְעָצוּם״, פֵּרוּשׁ, הֲגַם שֶׁהֵם מִתְרַבִּים בְּיוֹתֵר מֵהָרָגִיל אַף עַל פִּי כֵן ״וְעָצוּם מִמֶּנּוּ״, הֲגַם שֶׁאֵין בָּהֶם הָרִבּוּי, וּמִן הָרָאוּי הֵם הָיוּ רְאוּיִים לִהְיוֹת חֲזָקִים יוֹתֵר מֵהֶם, וּמֵעַתָּה בְּהֶכְרֵחַ לְהִתְחַכֵּם עָלָיו. וּכְפִי זֶה תֵּיבַת ״מִמֶּנּוּ״ חוֹזֶרֶת אֶל ״עָצוּם״ וְלֹא לְאָמְרוֹ ״רַב״, כִּי בְּסָמוּךְ הוּא אוֹמֵר ״פֶּן יִרְבֶּה״.

עוֹד יִרְצֶה בְּאָמְרוֹ רַב וְעָצוּם מִמֶּנּוּ, פֵּירוּשׁ שֶׁגְּדוּלָּתָם וְרִבּוּיָם מֵהֶם הָיָה. וְהַכַּוָּנָה בָּזֶה כִּי בָּא לְהוֹדִיעַ אוֹתָם כִּי יֵשׁ לָהֶם חוֹב בְּיִשְׂרָאֵל, וְנִתְכַּוֵּן לְהַקְדִּים טַעֲנָה לְבַל יֹאמְרוּ אֵלָיו עַמּוֹ אוֹ כָּל רוֹאֶה מַעֲשָׂיו נָכְרִיִּים, כִּי בְּאֵיזֶה כֹּחַ יַעֲמֹד וְיִקַּח עַם אֶחָד הַשּׁוֹכֵן בְּקִרְבּוֹ וְיַעֲבֹד בּוֹ עֲבוֹדַת עֶבֶד. לָזֶה אָמַר הִנֵּה עַם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל זֶה עַצְמוֹ וּבְשָׂרוֹ מִשֶּׁלָּנוּ הוּא, כִּי אָנוּ הֶחֱיֵינוּ אוֹתוֹ בִּשְׁנֵי רָעָב, וְכָל מַה שֶׁנִּתְרַבָּה מִמֶּנּוּ הוּא גַּם כֵּן, כִּי בְּשִׁבְעִים נֶפֶשׁ בָּא לָגוּר בָּאָרֶץ. וּמֵעַתָּה יַחְזִיק בְּיִשְׂרָאֵל בַּחֲזָקָה שֶׁעִמָּהּ טַעֲנָה, וְיִתְחַכְּמוּ לוֹ לַעֲשׂוֹת לוֹ כַּטּוֹב בְּעֵינֵיהֶם.

עוֹד יִרְצֶה, כִּי הֲלֹא תִּמְצָא כִּי כָּל הַמְּלָכִים וּגְדוֹלֵי הָעַמִּים יִתְחַכְּמוּ לְפָאֵר מַלְכוּתָם בְּעַם מְכֻבָּד, וּמַה גַּם בְּעַם יִשְׂרָאֵל כִּי שֵׁם וּמַעֲלָה מְיֻחֶדֶת לוֹ, וְאֵין לְךָ אֻמָּה שֶׁשָּׁלְטָה בְּיִשְׂרָאֵל שֶׁלֹּא הָיְתָה מְעֻלָּה עַל כָּל הָאֻמּוֹת, בְּסוֹד (איכה א:ה) ״הָיוּ צָרֶיהָ לְרֹאשׁ״. לָזֶה אָמַר מֶלֶךְ חָדָשׁ: ״הִנֵּה בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״ הַמְכֻבָּדִים הֵם הֵם הָעִקָּר בַּמַּלְכוּת יוֹתֵר מֵהַמִּצְרִים, וּבָהֶם הֵם מִתְכַּבְּדִים, וְכִי יֵצְאוּ מֵהָעִיר תִּהְיֶה הָעִיר פְּחוּתָה וּבְזוּיָה. לָזֶה הָבָה נִתְחַכְּמָה לוֹ וְגוֹ׳, פֶּן יֵצֵא מֵהָעִיר בְּאֶמְצָעוּת סִבָּה כִּי תִקְרֶאנָה מִלְחָמָה וְיָקוּץ מֵהַמִּלְחָמָה וְיֵלֵךְ לוֹ, וְאָז אֵין אָנוּ יְכוֹלִין לְמָנְעוֹ כִּי יִלָּחֵם בָּנוּ בְּהִצְטָרְפוּת מִלְחָמָה הַלּוֹחֶמֶת עִמָּנוּ.