וַיֹּ֣אמֶר מֹשֶׁ֔ה בִּנְעָרֵ֥ינוּ וּבִזְקֵנֵ֖ינוּ נֵלֵ֑ךְ בְּבָנֵ֨ינוּ וּבִבְנוֹתֵ֜נוּ בְּצֹאנֵ֤נוּ וּבִבְקָרֵ֙נוּ֙ נֵלֵ֔ךְ כִּ֥י חַג־יְהֹוָ֖ה לָֽנוּ׃

משה משיב ״בנערינו ובזקנינו נלך בבנינו ובבנותנו בצאננו ובבקרנו נלך כי חג ה׳ לנו״. אבן עזרא מבאר ש״כי חג ה׳ לנו״ פירושו לזבח, והיא מצווה על כולנו - על כל העם כאחד. חזקוני מוסיף ש״כי חג ה׳ לנו״ - ודרך להיות כל הטף בחג. הפסוק הוא תשובתו הנחרצת של משה לשאלת פרעה ״מי ומי ההֹלכים״: כל העם ילך, מהזקנים ועד הטף, עם כל המקנה, שכן זהו חג לה׳ המחייב את כולם. משה אינו מוכן לשום פשרה על היקף היוצאים, ומדגיש שעבודת ה׳ היא עניין של העם כולו על כל בניו ורכושו.