וְיָרְד֣וּ כׇל־עֲבָדֶ֩יךָ֩ אֵ֨לֶּה אֵלַ֜י וְהִשְׁתַּֽחֲווּ־לִ֣י לֵאמֹ֗ר צֵ֤א אַתָּה֙ וְכׇל־הָעָ֣ם אֲשֶׁר־בְּרַגְלֶ֔יךָ וְאַחֲרֵי־כֵ֖ן אֵצֵ֑א וַיֵּצֵ֥א מֵֽעִם־פַּרְעֹ֖ה בׇּחֳרִי־אָֽף׃ {ס}

וירדו כל עבדיך. חָלַק כָּבוֹד לַמַּלְכוּת, שֶׁהֲרֵי בַּסּוֹף יָרַד פַּרְעֹה בְּעַצְמוֹ אֵלָיו בַּלַּיְלָה "וַיֹּאמֶר קוּמוּ צְּאוּ מִתּוֹךְ עַמִּי" (שמות י"ב), וְלֹא אָמַר לוֹ מֹשֶׁה מִתְּחִלָּה וְיָרַדְתָּ אֵלַי וְהִשְׁתַּחֲוִיתָ לִי:

אשר ברגליך. הַהוֹלְכִים אַחַר עֲצָתְךָ וְהִלּוּכְךָ:

ואחרי כן אצא. עִם כָּל הָעָם מֵאַרְצְךָ:

ויצא מעם פרעה. כְּשֶׁגָּמַר דְּבָרָיו, יָצָא מִלְּפָנָיו:

בחרי אף. עַל שֶׁאָמַר לוֹ "אַל תֹּסֶף רְאוֹת פָּנַי" (שמות י'):

וְיֶחֱתוּן כָּל עַבְדָיךְ אִלֵין לְוָתִי וְיִבְעוֹן מִנִי לְמֵימָר פּוּק אַתְּ וְכָל עַמָא דִי עִמָךְ וּבָתַר כֵּן אֶפּוֹק וּנְפַק מִלְוָת פַּרְעֹה בִּתְקוֹף רְגָז:

וירדו. והשתחוו לי לאמר, על פיך:

וכל העם אשר ברגליך, שהם ברשותך שאוליכם אל המקום שארצה, כמו "ויעל ברגליו" (שופ' ד י), והנה בעבור שאמר לו, אל תוסף ראות פני (י כח) יצא בחרי אף:

וירדו כל עבדיך - דרך כבוד אמר לו, שהרי בשעת מעשה ויקם פרעה לילה ויקרא למשה ולאהרן לילה. וכל זה אמר לו משה לקיים מה שאמר לו: לא אוסיף עוד ראות פניך. אתה ועבדיך תבואו אלי.

וְאַחֲרֵי כֵן אֵצֵא. לֹא אֵצֵא מִיָּד כְּשֶׁתְּבַקְּשׁוּ מִלְּפָנַי שֶׁאֵצֵא, אֶלָּא אַחֲרֵי כֵן, כִּי אַמְתִּין עַד הַבֹּקֶר.

וְיָרְדוּ כָל עֲבָדֶיךָ וְגוֹ׳. כָּאן הִבְטִיחַ כִּי עֲבָדָיו אֵלּוּ יִחְיוּ וְלֹא יָמוּת מֵהֶם אֶחָד בְּמַכַּת בְּכוֹרוֹת. וְאוּלַי שֶׁהָיוּ כֻּלָּם פְּשׁוּטִים וְאֵין בְּכוֹר בֵּינֵיהֶם וְיָדַע בִּידִיעַת נָבִיא. אוֹ הֲגַם שֶׁהָיוּ בֵּינֵיהֶם בְּכוֹרוֹת, אַף עַל פִּי כֵן הוֹצִיאָם מִכְּלַל הַמַּכָּה, וְהַטַּעַם לֹא לְצַד צִדְקוּתָם אֶלָּא לְצַד שֶׁבִּזָּהוּ פַּרְעֹה הָרָשָׁע בִּפְנֵיהֶם וְדִבֵּר אֵלָיו כְּדַבֵּר הַנָּבָל ״אַל תּוֹסֶף רְאוֹת וְגוֹ׳ כִּי בְּיוֹם״ וְגוֹ׳, לָזֶה צָרִיךְ גַּם הוּא לְהִתְבַּזּוֹת בִּפְנֵיהֶם כְּדִין הַמְבַיֵּשׁ חֲבֵרוֹ בִּפְנֵי רַבִּים שֶׁצָּרִיךְ לְפַיְּסוֹ בִּפְנֵיהֶם. וְתִמְצָא שֶׁהִקְפִּיד מֹשֶׁה עַל הַדָּבָר, דִּכְתִיב: ״וַיֵּצֵא מֵעִם פַּרְעֹה בָּחֳרִי אָף״. וְהִנֵּה הֲגַם שֶׁלֹּא אָמַר מֹשֶׁה אֶלָּא ״וְיָרְדוּ כָל עֲבָדֶיךָ״, נִתְכַּוֵּן לוֹמַר גַּם עָלָיו כִּי הוּא בְּעַצְמוֹ יָקוּם לַיְלָה, אֶלָּא שֶׁדִּבֵּר דֶּרֶךְ כָּבוֹד.

וְהִשְׁתַּחֲווּ לִי לֵאמֹר. טַעַם שֶׁלֹּא אָמַר בְּפֵרוּשׁ ״וְיֹאמְרוּ לִי״, נִתְכַּוֵּן לוֹמַר כִּי אֶמְצָעוּת הַהִשְׁתַּחֲוָיָה עַצְמָהּ יַגִּיד כִּי כַּוָּנָתָם לֵאמֹר ״צֵא אַתָּה״, כֵּיוָן שֶׁהוּא אָדוֹן עֲלֵיהֶם, אִם כֵּן הָאָדוֹן יַעֲשֶׂה חֶפְצוֹ וְאֵין עָלָיו שִׁלְטוֹן.

עוֹד יִרְצֶה, כִּי לֶהֱיוֹת כִּי מִנְהַג הַמְּלָכִים כְּשֶׁיָּבֹא אָדָם לְדַבֵּר אֲלֵיהֶם דָּבָר יִשְׁתַּחֲווּ לְפָנָיו, וּמִזֶּה יֵדַע הַמֶּלֶךְ כִּי הֵם חֲפֵצִים לְדַבֵּר עִמּוֹ, כִּי אֵין מֵהַמּוּסָר לְדַבֵּר לִפְנֵי מֶלֶךְ גָּדוֹל בְּלֹא שְׁאֵלַת רִשְׁיוֹן, גַּם אֵין דֶּרֶךְ כָּבוֹד לִשְׁאוֹל רְשׁוּת, לָזֶה יִשְׁתַּחֲוֶה וּבָזֶה יֵדַע הַמֶּלֶךְ כִּי חָפֵץ דָּבָר וְיֹאמַר אֵלָיו דָּבָר. וְהוּא שֶׁאָמַר וְהִשְׁתַּחֲווּ לִי לֵאמֹר, פֵּרוּשׁ, שֶׁהַהִשְׁתַּחֲוָיָה הִיא לְהַגִּיד שֶׁרוֹצִים לֵאמֹר, וְהָאֲמִירָה ״צֵא אַתָּה״ וְגוֹ׳. וַהֲגַם שֶׁלֹּא הִזְכִּיר הַכָּתוּב פְּרָט זֶה בְּאוֹתָהּ הַלַּיְלָה, קִצֵּר וְאָמַר גְּדוֹלָה מֵהָאָמוּר כָּאן, שֶׁפַּרְעֹה עַצְמוֹ קָם לַיְלָה וְגוֹ׳: