וְהָיָה֩ הַדָּ֨ם לָכֶ֜ם לְאֹ֗ת עַ֤ל הַבָּתִּים֙ אֲשֶׁ֣ר אַתֶּ֣ם שָׁ֔ם וְרָאִ֙יתִי֙ אֶת־הַדָּ֔ם וּפָסַחְתִּ֖י עֲלֵכֶ֑ם וְלֹֽא־יִֽהְיֶ֨ה בָכֶ֥ם נֶ֙גֶף֙ לְמַשְׁחִ֔ית בְּהַכֹּתִ֖י בְּאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃

והיה הדם לכם לאת. לָכֶם לְאוֹת וְלֹא לַאֲחֵרִים לְאוֹת (שם). מִכָּאן שֶׁלֹּא נָתְנוּ הַדָּם אֶלָּא מִבִּפְנִים:

וראיתי את הדם. הַכֹּל גָּלוּי לְפָנָיו, אֶלָּא אָמַר הַקָּבָּ"ה, נוֹתֵן אֲנִי אֶת עֵינַי לִרְאוֹת שֶׁאַתֶּם עֲסוּקִים בְּמִצְווֹתַי, וּפוֹסֵחַ אֲנִי עֲלֵיכֶם (שם):

ופסחתי. וְחָמַלְתִּי, וְדוֹמֶה לוֹ "פָּסֹחַ וְהִמְלִיט" (ישעיהו ל"א). וַאֲנִי אוֹמֵר, כָּל פְּסִיחָה לְשׁוֹן דִּלּוּג וּקְפִיצָה. ופסחתי, מְדַלֵּג הָיָה מִבָּתֵּי יִשְׂרָאֵל לְבָתֵּי מִצְרִיִּים, שֶׁהָיוּ שְׁרוּיִים זֶה בְּתוֹךְ זֶה, וְכֵן "פּוֹסְחִים עַל שְׁתֵּי הַסְּעִפִּים" (מלכים א י"ח), וְכֵן כָּל הַפִּסְּחִים - הוֹלְכִים כְּקוֹפְצִים, וְכֵן "פָּסֹחַ וְהִמְלִיט" - מְדַלְּגוֹ וּמְמַלְּטוֹ מִבֵּין הַמּוּמָתִים:

ולא יהיה בכם נגף. אֲבָל הוֶֹה הוּא בַּמִּצְרִים. הֲרֵי שֶׁהָיָה מִצְרִי בְּבֵיתוֹ שֶׁל יִשְׂרָאֵל, יָכוֹל יִמָּלֵט? תַּ"לֹ "וְלֹא יִהְיֶה בָכֶם נֶגֶף", אֲבָל הֹוֶה בַּמִּצְרִים שֶׁבְּבָתֵּיכֶם. הֲרֵי שֶׁהָיָה יִשְׂרָאֵל בְּבֵיתוֹ שֶׁל מִצְרִי, שׁוֹמֵעַ אֲנִי יִלְקֶה כְמוֹתוֹ, תַּ"לֹ "וְלֹא יִהְיֶה בָכֶם נֶגֶף" (מכילתא):

וִיהֵי דְמָא לְכוֹן לְאָת עַל בָּתַּיָא דִי אַתּוּן תַּמָן וְאֶחֱזֵי יָת דְמָא וְאֵיחוֹס עֲלֵיכוֹן וְלָא יְהֵי בְכוֹן מוֹתָא לְחַבָּלָא בְּמִקְטְלִי בְּאַרְעָא דְמִצְרָיִם:

וזה יהיה לכם לאות שיחזק לבבכם ולא ירך בשמעכם צעקת המצריים במות בכוריהם בעבור המשחית, בעבור הדם אשר אני רואה אפסח עליכם ולא יהיה בכם נגף כי זה הדם יהיה לאות על המשחית:

וְלֹא יִהְיֶה בָכֶם נֶגֶף לְמַשְׁחִית. לֹא יִגַּע בָּכֶם נֶגֶף, פֵּירוּשׁ מַכָּה שֶׁל אוֹתָהּ הַהַשְׁחָתָה שֶׁאֲנִי עוֹשֶׂה בְּמִצְרָיִם.

בְּהַכּוֹתִי. שֶׁמִּלְּבַד מַכַּת הַבְּכוֹרוֹת שָׁלַח בִּשְׁאָר הָעָם עֶבְרָה וָזַעַם וְצָרָה, מִשְׁלַחַת מַלְאֲכֵי רָעִים, כִּי לוּלֵא הַפְּסִיחָה שֶׁעָשָׂה בְּחֶמְלָתוֹ עַל יִשְׂרָאֵל, לֹא הָיוּ נִמְלָטִים מִשְּׁאָר הַצָּרוֹת שֶׁשָּׁלַח עַל שְׁאֵרִית עַם מִצְרַיִם, כְּעִנְיַן "פֶּן תִּסָּפֶה בַּעֲוֹן הָעִיר" (בראשית יט:טו). וְצִוָּה עֲלֵיהֶם מַתְּנוֹת הַדָּם לְאוֹת לְמַעַן יִמָּלְטוּ, וְזֶה לְמַעַן שְׁמוֹ לְבִלְתִּי הֵחַל, כַּאֲמָרוֹ "וָאוֹמַר לָךְ בְּדָמַיִךְ חֲיִי" (יחזקאל טז:ו).

והיה הדם לכם לאת שאתם מקיימים את המצוה. ד״‎א לאת וזכר ששפכו את דמכם.

וראיתי את הדם אע״‎פ שהוא בפנים כשהקב״‎ה מצוה את עבדיו לעשות דבר או לדבר דבר בשמו הם מדברים כאלו הקב״‎ה מדבר שהרי שלוחו של השולח כשולח וסוף הענין מוכיח, ולא יתן המשחית וגו', אבל ההוצאה היתה על ידי הקב״‎ה כמו שאמרו רבותינו ויוציאנו ה׳‎ לא על ידי מלאך [וראיתי פירוש ויחשוב כי ראיה זו בלב היא].

ופסחתי עליכם ופסעתי כמו ויפסחו על המזבח.

וְלֹא יִהְיֶה וְגוֹ׳ לְמַשְׁחִית. פֵּרוּשׁ, לְסִבַּת מַשְׁחִית שֶׁיּוֹצֵא לְהַשְׁחִית בְּזוּלַת, אֵין בּוֹ אֶלָּא בְּחִינַת טֶבַע הַהַשְׁחָתָה לְכָל זוּלַת, בִּרְאוֹת חוֹתָם שְׁמוֹ יִתְבָּרַךְ שֶׁהִיא הַמִּצְוָה יִפְחַד וְיִרָא מִגֶּשֶׁת אֵלָיו, לָזֶה הוּא שֶׁצִּוָּה ה׳ לִהְיוֹת הַדָּם לְאוֹת. וְאִם תֹּאמַר אִם כֵּן מִצְרִי שֶׁהָיָה נֶחְבָּא אֶל בֵּית יִשְׂרָאֵל יִהְיֶה נִצּוֹל, תַּלְמוּד לוֹמַר ״בָּכֶם״ וְלֹא בַּמִּצְרִים, כִּי לֹא תָּאִיר אוֹר הַמִּצְוָה לְהַצָּלָה אֶלָּא עַל יִשְׂרָאֵל, דִּכְתִיב (ישעיה ס:ב) ״וְעָלַיִךְ יִזְרַח ה׳ וּכְבוֹדוֹ עָלַיִךְ יֵרָאֶה״.