שְׁמוֹת י״ב · י״ט

שִׁבְעַ֣ת יָמִ֔ים שְׂאֹ֕ר לֹ֥א יִמָּצֵ֖א בְּבָתֵּיכֶ֑ם כִּ֣י ׀ כׇּל־אֹכֵ֣ל מַחְמֶ֗צֶת וְנִכְרְתָ֞ה הַנֶּ֤פֶשׁ הַהִוא֙ מֵעֲדַ֣ת יִשְׂרָאֵ֔ל בַּגֵּ֖ר וּבְאֶזְרַ֥ח הָאָֽרֶץ׃

במילים פשוטות

שבעת ימים לא יימצא שאור בבתים, וכל אוכל מחמצת ייכרת מעדת ישראל, בין גר ובין אזרח הארץ. רש״י מבאר שמן ״לא ימצא בבתיכם״ למדים על איסור החמץ, ומן ״בבתיכם״ ממעטים חמצו של נכרי הנמצא אצל ישראל שלא קיבל עליו אחריות. אבן עזרא מסביר שהשאור הוא הדבר המחמיץ, ושאחר כך נאמר ״כל אוכל מחמצת״, כל דבר שיֵחמץ, ומברר את הקשר התחבירי בין חלקי הפסוק. הפסוק מרחיב את איסור החמץ - לא רק אכילתו אסורה אלא גם מציאותו בבית - ומדגיש שהאיסור חל על כל בני ישראל, כולל הגרים המצטרפים אליהם.
מבוסס על רש״י, אבן עזרא, אונקלוס · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

לא ימצא בבתיכם. מִנַּיִן לַגְּבוּלִין? תַּלְמוּד לֹוֹמַר "בְּכָל גְּבוּלֶךָ" (שמות י"ג); מַה תַּ"לֹ בְּבָתֵּיכֶם? מַה בֵּיתְךָ בִּרְשׁוּתְךָ, אַף גְּבוּלְךָ שֶׁבִּרְשׁוּתְךָ, יָצָא חֲמֵצוֹ שֶׁל נָכְרִי שֶׁהוּא אֵצֶל יִשְׂרָאֵל וְלֹא קִבֵּל עָלָיו אַחֲרָיוּת (מכילתא):

כי כל אכל מחמצת. לַעֲנֹשׁ כָּרֵת עַל הַשְּׂאוֹר, וַהֲלֹא כְבָר עָנַשׁ עַל הֶחָמֵץ? אֶלָּא שֶׁלֹּא תֹאמַר חָמֵץ שֶׁרָאוּי לַאֲכִילָה עָנַשׁ עָלָיו, שְׂאוֹר שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לַאֲכִילָה לֹא יֵעָנֵשׁ עָלָיו; וְאִם עָנַשׁ עַל הַשְּׂאוֹר וְלֹא עָנַשׁ עַל הֶחָמֵץ, הָיִיתִי אוֹמֵר, שְׂאוֹר שֶׁהוּא מְחַמֵּץ אֲחֵרִים עָנַשׁ עָלָיו, חָמֵץ שֶׁאֵינוֹ מְחַמֵּץ אֲחֵרִים לֹא יֵעָנשׁ עָלָיו, לְכָךְ נֶאֶמְרוּ שְׁנֵיהֶם (מכילתא):

בגר ובאזרח הארץ. לְפִי שֶׁהַנֵּס נַעֲשָׂה לְיִשְׂרָאֵל, הֻצְרַךְ לְרַבּוֹת אֶת הַגֵּרִים (שם):

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

שִׁבְעַת יוֹמִין חֲמִיר לָא יִשְׁתְּכַח בְּבָתֵּיכוֹן אֲרֵי כָּל דְיֵכוּל מַחְמְעָא וְיִשְׁתֵּצֵי אֱנָשָׁא הַהוּא מִכְּנִשְׁתָּא דְיִשְׂרָאֵל בְּגִיוֹרָא וּבְיַצִיבָא דְאַרְעָא:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

שאור. שהוא מחמיץ, והוא הידוע, ואחר כן אמר כל אוכל מחמצת, כל דבר שֶיֵחְמָץ ודע כי מיום הראשון עד יום השביעי, אינו דבק בקרוב אליו שהוא ונכרתה רק עם אוכל מחמצת כמו למלוך שלמה על ישראל (מ"א ו א'), אמר יפת, כי יש אות שמושכת עצמה ואחרת עמה אחורנית כמי אדם פטדה וברקת (למטה כה יז) שהטעם אדם ופטדה וברקת, וככה מיום הראשון עד יום השביעי:

וכבר הזכיר כי כל אוכל חמץ מישראל חייב כרת ובכאן הוסיף גר שהוא גר צדק:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

חזקוני

רבי חזקיה בן מנוח · צרפת, המאה ה־13

שבעת ימים שאר לא ימצא בבתיכם מקרא זה בא להעיד על ביום הראשון תשביתו שאור מבתיכם שאמר למעלה שההשבתה אינה ביום הראשון אלא מלפני היום מושבת כי כל השבעת ימים שוים הם נמצא שהרי כבר מערב יו״‎ט מושבת הוא. וי״‎מ לפי פשוטו אינם צריכים לשאור שימצא בבתיכם שהרי אתה ענוש כרת על אכילת חמץ כדכתיב כי כל אכל מחמצת ונכרתה וגו'. כי כל אכל מחמצת עונש שמענו אזהרה מנין תלמוד לומר כל מחמצת לא תאכלו.

מקור: ספריא · נחלת הכלל